בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום שבת, 16 בינואר 2010

קונצרט פסטורלי


זה המקום לומר, אין לו כל הכשרה מוסרית או מקצועית לדון בציור "קונצרט פסטורלי" של ג'ורג'יונה (או של טיטיאן). יוצא מכך, שאם כן החלטתי לדון בציור "קונצרט פסטורלי", אזי לא אשתמש במונחים כמו מַנְיֶרִיזְם, פרוטו-רנסנס או סגנון פלורנטיני. ועכשיו, אני דן בציור בשלושה חלקים:

חלק ראשון: הדיוט מתרשם.
הנוף בהחלט כשם הציור, פסטורלי, וצייר מעניק תחושת אביב. ניתן כמעט לחוש בריח העלים, או בצעקת הילדים המשחקים, בצד ימין למטה.

חלק שני: הדיוט מתרשם מהחלוקה המגדרית.
הדמויות מרתקות בדיוק כמו ג'ורג'יונה או טיטיאן. שתי נשים ושני גברים. הנשים מפוצלות בעבודתן, הגברים מתואמים ונראים מאוהבים. חלוקת הנשים ברורה לעיין, זאת המחללת וזאת המוזגת, הגברים לא מתייחסים לא למחללת ולא למוזגת, הם מנגנים לעצמם בלבד. האישה המוזגת, מוזגת לכולם. האישה המחללת, מחללת לגברים. הגברים לבושים, הנשים ערומות, כשהמוזגת ערומה למחצה והמחללת ערומה כולה.

חלק שלישי: הדיוק מתרשם מהציור לאחר מבט נוסף.
הנוף - אכן פסטורלי.
הקונצרט - אינו קונצרט.
החומר האנושי - הינו חומר אנושי המבוסס על חלוקה מגדרית בלתי אופיינית לימי הביניים המאוחרים.

הדיוט מעניק ציון לציור: 10.0

אין תגובות: