אִלּוּ נִתָּן הָיָה לְהִתְאַהֵב בְּמֵיתְרֵי קוֹלָהּ שֶׁל נַעֲרָה
הָיִיתִי
עוֹלֶה עַל הַטִּיסָה הָרִאשׁוֹנָה לִנְיוּ יוֹרְק
וְכוֹרֵעַ בֶּרֶךְ בִּפְנֵי ג'וּאָן בָּאֵז שֶּל שְׁנוֹת
הַשִּׁבְעִים,
הִיא הָיְתָה
מְהַנְהֶנֶת
בְּרֹאשָׁהּ בִּמְבוּכָה וּמַסְכִּימָה,
וְאָז הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ שִׁיר חָדָשׁ מֵאֶרֶץ
רְחוֹקָה שֶׁהָיְתָה לִי לְבַיִת
וְעוֹלֶה עָל הַטִּיסָה הָרִאשׁוֹנָה לְיִשְׂרָאֵל,
אַךְ לֹא תִּהְיֶה
טִיסָה יְשִׁירָה מִנְּיוּ יוֹרְק לְנַתְבָּ"ג
בְּעֵת הַהַגָּעָה, אֶת הַקוֹנֶקְשֵׁיְין אֶעֱשֶׂה
בְּלוֹנְדּוֹן
וְאַמְשִׁיךְ אֶל עַרְפִלֵּי הַמָּחָר שֶׁתָּמִיד יָדְעוּ לִמְצֹא בַּיִת חָם
בֵּין עֵינַיִךְ לְעֵינַי כְּשֶׁאַתְּ מִתְיַשֶּׁבֶת עַל כַּר הַדֶּשֶׁא
מְזַמֶּרֶת בְּאָזְנַי שִׁירָה וּמְנִידָה
אֶת יָדִי הַפּוֹרָה כֹּה וָכֹה כְּקוֹבְּרָה לִנְגִינַת חָלִיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה