תסמונת ירושלים

בְּבֵית הַחוֹלִים הַפְּסִיכִיאַטְרִי בִּשְׁכוּנַת הַר נוֹף הָעֲטוּפָה שָׁחֹר

שָׁאַלְתִּי נַעֲרָה יְפַת מַרְאֶה וּתְכֻלַּת עֵינַיִם טְרוּפוֹת

אִם הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לָבוֹא בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וְהִיא הֵשִׁיבָה שֶׁכֵּן,

הַמָּשִׁיחַ כְּבָר פֹּה, עוֹמֵד מַמָּשׁ בַּשַּׁעַר עִם אֶקְדָּח טָעוּן,

קוֹרְאִים לוֹ שְׁלֹמֹה וְהוּא שׁוֹמֵר עַל כְּפָר שָׁאוּל

מִמַּזִיקִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, מְבַקֵּשׁ תְּעוּדוֹת וְאִשּׁוּרִים מִמְּבַקְּרִים

וְנַהָגֵי מוֹנִיוֹת הַמְּבִיאִים מְטֻרְלָלִים חֲדָשִׁים.

וּכְשֶׁשְּׁלֹמֹה יִתֵּן אֶת הָאוֹת וְיִפְתַּח אֶת הַשַּׁעַר

אָעוּף כְּמוֹ דְּרוֹר בַּשָּׁמַיִם (מַדְגִּימָה עִם הַיָּדַיִם)

וַאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּצִיּוּץ מֻסְכָּם שֶׁיּוֹרִיד גֶּשֶׁם שִׁגָּעוֹן שֶׁיַּטְבִּיעַ

אֶת כֹּל אוֹתוֹ שָׁחֹר פֶּחָם הַמְּרַקֵּד לִי בְּרֹאשׁ וְלֹא נוֹתֵן לִישֹׁן

בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם.