מילה תועה

כְּשֶׁיָּצָאת מֵחֹם בֵּיתִי בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר

הָלַכְתְּ לְבַיִת אַחֵר,

שֶׁכַּמּוּבָן בִּשְׁבִילִי הוּא אַחֵר

וּבִשְׁבִילֵךְ הוּא בֵּיתֵךְ,

וּבֵיתִי הוּא אֵחַר בִּשְׁבִילֵךְ -

בּוֹ הֶעָבִים מַמְטִירִים גִּשְׁמֵי בִּרְכָתִי

וְהַשֶּׁמֶשׁ מְסַפֶּקֶת אֶנֶרְגְּיָה לַצּוֹמֵחַ בִּי -

אַךְ בּוֹ אַתְּ נִפְקֶדֶת,

וּמַה כָּל זֶה מְעַנְיֵן עַכְשָׁו.

כְּשֶׁהָלַכְתְּ מֵחֹם בֵּיתִי בְּאוֹתוֹ עֶרֶב

חָפַרְתִּי בּוֹר בַּחֲצַר הַבַּיִת

וְטָמַנְתִּי הֵיטֵב עָמֹק בָּאֲדָמָה אֶת

הַהֶזְיוֹנוֹת הַיּוֹדְעִים לִקְרֹא תָּוֵי פָּנַיִךְ

בְּצֵרוּף דַּף נְיָר לָבָן

עֵט נוֹבֵעַ כָּחֹל

כּוֹסִית בּוֹרְבּוֹן קַר

וְכִסִּיתִי בַּאֲדָמָה עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּבִי לְקַנֵּן בִּי

וַאֲנִי בָּךְ. לְהִתְרָאוֹת עַכְשָׁו.