אבדן

אֶת אוֹתָהּ נַעֲרָה אָהַבְתִּי עַד מְאֹד

אַהֲבַת אֱמֶת אֲהַבְתִּיהָ

כְּמוֹ בַּסְּרָטִים אָהַבְתִּי אֶת אוֹתָהּ נַעֲרָה

זְהֻבַּת הַשֵּׂעָר וּתְכֻלַּת הָעֵינַיִם

אֱמֶת. אַהֲבַת אֱמֶת אֲהַבְתִּיהָ

וְהָאֵשׁ הָלְמָה בִּי לְלֹא רַחֵם

(אַךְ פֹּה וָשָׁם לִטְּפָה בְּעֶדְנָה)

סָעֲרָה וְשִׁבְּשָׁה תִּפְקוּד מוֹחִי הַתַּקִּין

כְּשֶׁרְאִיתִיהָ פּוֹסַעַת כְּוֶנוּס בַּמִּסְדְּרוֹן

בֵּין אֲגַף הַתִּיכוֹן לַחֲטִיבָה

עַד שֶׁבָּאָה הָרוּחַ וְכִבְּתָה הַלֶּהָבָה

כִּמְכַשֵּׁפָה חַסְרַת תּוֹאֲנָה

וּמֵאָז שֶׁנָּסַק גָּאָה הֶעָשָׁן בְּחָלָל

וּכְבָר הִתְמַזֵּג בַּחַנְקָן וּבַחַמְצָן

אֶת זְהֻבַּת הַשֵּׂעָר אַהֲבַת אֱמֶת לֹא אָהַבְתִּי

וְאַף כְּשֶׁיִּחַלְתִּי מִתּוֹךְ צֹרֶךְ עַז

אֵין יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף וְלֶאֱהֹב אֶת אֲשֶׁר

אָהַבְתִּי כְּמוֹ בְּתֵאַטְרוֹן אָהַבְתִּי

גַּם אִם תֵּרֵד מִשָּׁמַיִם וְתֹאמַר הִנְנִי, לֹא אוּכַל.

רָאִיתִי דַּי.

חלק שני

עוֹבֵר בִּרְחוֹבוֹת רְפָאִים שֶׁהָיוּ בֵּיתִי

כִּלְאַחַר מַעֲרָכָה פֻּרְעָנִית

לֹא הוֹתִירָה נִצּוֹלִים

אוֹ שֶׁמָּא עָזְבוּ לְעִיר סְמוּכָה

מֵחֲמַת אֵימָה.

אֵין עוֹד מִלְּבַדִּי. יָדַעְתִּי.

יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל עֵץ שָׁבוּר לְמֶחֱצָה

וּמַאֲזִין לָרוּחַ מִתְעַלֶּמֶת

שׁוֹרֶקֶת וּמְמָאֶנֶת לְהַאֲמִין.

מַרְגִּישׁ בַּבַּיִת.