בֶּעָבָר לֹא נִזְקַק הָאָדָם לְדִמְיוֹן וְלִסְלִיחָה, בַּמַּאֲבָק לַחַיִּים
נָתַן
לִבּוֹ לְמַיִם,
לְמַאֲכָל.
אֲבָל
הַיּוֹם בְּעִדָּן הַדִּמְיוֹנוֹת
וְהָאִטְלִיזִים
אַחֵר
אוֹחֵז בִּלְפִּיד הַמַּאֲבָק
הָעַתִּיק. אֵין הוּא זָקוּק לְדִמְיוֹן וְלִסְלִיחָה.
רַק
כְּשֶׁנֶּחְשְׂפָה
הָאֱמֶת הָאַחַת וְהַיְּחִידָה
נוֹלְדָה עִמָּהּ הַמִּלָּה.
אַךְ
לִבִּי חַף מִכָּל אֱמֶת. מַשְׁאֵבָה מְסוּרָה.
וְלַמְרוֹת כָּל זֹאת, הַמַּשְׁמָעוּת
נֶחְרְצָה וְאֵין לְהַטְמִינָהּ,
כְּפִי
שֶׁאֵין מְשִׁיבִים פַּג לְרֶחֶם אִמּוֹ,
אֶעֱשֶׂה בָּהּ שִׁמּוּשׁ מִתּוֹךְ רָצוֹן לָשֵׂאת
חֵן, בְּקִנְאָה,
בְּחֶבְרַת אֵלֶּה אֲשֶׁר עֲבוּרָם
הָאֱמֶת סוֹכֶכֶת מִפְּנֵי הָעֶרְיָה -
אֲנִי
דַּיַּר מִשְׁנֶה בְּלִבָּם,
יִכְאֲבוּ כְּאֵב אֱמֶת כְּשֶׁיִּפֹּל
הַפּוּר וְתֻכְרַע
הַהַשְׁלָמָה, הָרוֹפֵא יֵצֵא
וְיֹאמַר:
אֲנִי
מִצְטַעֵר,
מִצְטַעֵר נוֹרָא.
כִּי
אֵין הוּא זָקוּק לְדִמְיוֹן וְלִסְלִיחָה.