תְּשׁוּקָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם
הִיא
לִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ. וְזֶה נִמְנַע
הַמְּצִיאוּת,
אֲנִי
יוֹדֵע.
רַעְיוֹנוֹת מְחוֹלְלִים זֶה זְמַן בְּמוֹחוֹ
כְּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת,
מַעֲבִירִים בּוֹ רֶטֶט שֶׁל רֶגֶשׁ.
אָז
נָא לֹא לְהַפְרִיעַ בַּהַגְשָׁמָה. נָא.
כְּשֶׁעַמִּיחַי כָּתַב "גַּם דְּרָכִים
מֵתוֹת כִּבְנֵי אָדָם"
הוּא
חָשַׁב עַל הֶעָתִיד,
הוּא
צִיֵּר בְּמַחְבַּרְתּוֹ פָּנַיִךְ בְּפָנַי
וְיָדַע אֶת כָּל אוֹתָן הָאַגָּדוֹת,
שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֶג הֵן תְּחִלָּה מְלַטְּפוֹת וּמַנְעִימוֹת,
לְאַחַר
מִכֵּן בָּאִים הָעֲקֵבוֹת וְהַזְּמַן,
וְאָז
נְמַסּוֹת,
נִדָּפוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה