אֲנִי
מִתְגּוֹרֵר
בְּבַיִת
צְמוּד קַרְקַע עָטוּף נְיָר צֶלוֹפָן
בִּשְׁלַל גְּוָנִים
בְּחֶדֶר
חָשׁוּךְ וּמוּאָר לְמֶחֱצָה.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן רוֹאֶה אֶת אָבִי צוֹעֵד
מִן הַמִּזְרָח, כְּמִדֵּי
יוֹם בְּיוֹמוֹ,
וּמַאֲזִין לַמִּפְגָּשׁ בֵּין הֶחָצָץ לְסוּלְיוֹת
נַעֲלָיו הַשְּׁחֹרוֹת.
רֹאשׁוֹ נִשָּׂא גָּבוֹהַּ כְּאִלּוּ לָקוּחַ מִיְּצִירָה יְשָׁנָה שֶׁל מוֹדִילִיאָני.
אֲנִי
מַשְׁפִּיל מַבָּט וּבְשֶׁקֶט מוֹפְתִי
מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם,
מַדְלִיק אֶת מְנוֹרַת
הַלַּיְלָה, מִתְיַשֵּׁב
עַל כִּסֵּא יָחִיד לְצַד שֻׁלְחָן כְּתִיבָה
וְעַל
דַּף נְיָר לָבָן צוֹבֵעַ עֵינַי בְּאָדֹם.
בְּכָחֹל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה