הומניזם בשירת עמיחי

שַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ

בראשית י"ג, 16

וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי אֶל סַמָּל עַמִּיחַי בְּחוּלֵיקַאת

שָׂא עֵינֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נוֹתֵן עַתָּה אֲנִי לָךְ

וְעָשִׂיתָ חֶרֶב שָׁלוֹם בָּהּ וְחָיִתָה אַתָּה בִּכְאֵבָהּ וְאָהַבְתָּ

לְמַעַן הַרְבָּה אַרְבֶּה קְסָמֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְחוֹל הַיָּם

שֶׁנֶּהֶפְכוּ זֶה מִכְּבָר לְזַרְעֵי אַבְרָהָם הַנְּטוּעִים

כְּמו עֲלֵי שַׁלֶּכֶת שֶׁטֻּבְּעוּ בְּדָם.

שיר פרידה

בארץ הלוהטת הזאת,

מילים צריכות להיות צל.

יהודה עמיחי.

מֵהַשַּׁלֶּכֶת אֲנִי מְפַחֵד פַּחַד מָוֶת.

כְּשֶׁנָּקְשָׁה בַּדֶּלֶת - הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי יָשֵׁן,

כְּשֶׁטִּלְפְּנָה – עָצַמְתִּי עֵינַיִם,

"הִסְתַּלְּקִי!", חָלַמְתִּי,

הִשָּׁאֲרִי עַל לוּחַ בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי.

אֲפִלּוּ סִמַּנְתִּי מַעְגָּל עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ חוֹנִי מִפַּעַם

מַצִּיב אוּלְטִימָטוּם לָאֵלִים,

חוֹשֵׁשׁ שֶׁעִם בּוֹא הַסְּתָו

יְחֹרְרוּ הַמִּלִּים בְּלִבָּן, וּבִמְקוֹם צֵל

יָזוּב דָּמָן עַל עֵינַי וְתִשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ.