אוטופיה להמונים

זה קרה אתמול, היא הייתה מלאת שמחת חיים.
היא דיברה גבוהות על המצב, שכמעט ולא הצלחתי
להבחין בה בשלב מסוים. היא ריחפה לעבר אוטופיות
קסומות שהייתי רוצה להיות שייך אליהם.

היא כמעט כבשה אותי באוטופיה להמונים,
כשנפרדנו יכולתי רק לומר לה שזאת הייתה אגדה
נהדרת ואנצור אותה בזיכרוני לעד.

פניה הסמיקו כשאמרתי לה שלא יהיה שלום בדור הזה.
הנחתתי אותי בחזרה למציאות, היא ניסתה להתנגד, אך
לא הייתי צריך לעשות הרבה כדיי להעמיד אותה על טעותה.

הרגשתי רע כשראיתי אותה מתרחקת ממני, עצובה.