כמיהה לֵאוקיינוס

בקשות שלא העזתי לבקש
חוזרות ומשכינות בי את הדממה
שלעולם לא אכחיש.
בנסתר ובנחבא אשב
והגה שבפי נותר דום.
אטמון בקרקעית האוקיינוס - שם, באצילות שוכנת אהבתי.

ובאותם ימים שדבריי יצאו
מפי בחוסר חפצי, ארגיש אחד מהם;
הנוקשים על אדמות הקודש
הנודעות ולוחשים לה דברי-מה
מיסתוריים, אשר בעזרתם נושאים
הם את חבלי הסבל והמדון;
על גבם, וכפופים הם - ללא האוקיינוס.

בין רגע אחצה ואכבוש רצוני המר.
בקשתי תהפוך לאותה
בקשה נודדת.

וכפופיי הגב ידעו פניה;
אך נמרצות יכחישוה.

וכך, אחפוץ לרחוץ במיימי האוקיינוס,
אך לא אשתכן בליבו.
כפי שאיני עושה זאת עתה.