קולות הציירים

כְּכַן גָּדוֹל נִצַּב אַתָּה לְהַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים.
הֵם מְזִינִים מַחְשְׁבֹתָם מֵהַמְּאֹרָעוֹת הָאַחֲרוֹנִים, מֵהָאֲסוֹנוֹת,
מֵהַדְּבָרִים הַנִּשְׁכָּחִים. אַתָּה מַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים,
וְאֵינְךָ מֵבִין דָּבָר, עַל אַף שְׁשְׂפָתָם שְׂפָתְךָ. פֹה וְשָׁם מְזַהֶה
מִלָּה מֻכֶּרֶת, וְהִנֵּה הֲבָרָה. הֵם מַצִּיבִים רַף גָּבֹהַּ – בִּלְתִּי נִרְאֶה,
הֵם מְצַיְּרִים בִּגְּוָנִים שֶׁסוֹבְלֵי הַדַּלְטוֹנִיזְם לֹא יִרְאוּ,
שֶׁיֵּעָרֵם אָרֹךְ וּבִגְדֵיהֶם מְרֻפָּטִים, לְמַעַן הֶחָזוּת הַמַּרְשִׁימָה.
אַתָּה מֵעֵז לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה וְנִתְקַף חֲרָדָה, אַתָּה נִצַּב כְּכַּן
גָּדוֹל וּמַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַצַיָּרִים.