חֲוָיָה (שיר שמח)

שִׁיר צָהֳלָה לִכְתֹּב יָשַׁבְתִּי, שִׁיר שָׂמֵחַ.

כָּזֶה עַל אָבִיב וְעַל סְתָו, עַל אַהֲבָה טְרוּפָה שֶׁהִתְמַמְּשָׁה וּרְחוֹבוֹת

סוֹאָנִים בְּהָמוֹן רַנִים, וְשַׁלְוַת נֶפֶשׁ בְּעֵינֵיהֶם לַשְּׁאָר נִגְלֵית.

אַךְ נִסְּיוֹנִי בַּתְּחוּם קָצָר מִלְּהוֹשִׁיעַ. מִכֹּל הַסְּדָקִים

(מֵהַשִּׁיר שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הַקָנָדִי),

צָצוּ תַּלְאֻבוֹת, אֲנִי מוֹקִיעַ אוֹתָן וְהֵן חוֹזְרוֹת וּמַפְצִירוֹת בִּי

לַחֲזֹר לְבֵיתִי לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ לוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, שֶׁלֹא אֶתְבַּיֵּשׁ בְּמוֹצָאֵי,

שֶׁפּוֹמָּאטוּס בָּז לַמִתְחַזִּים - וְאֲנִי מֵהָאַחֲרוֹנִים.

אַז שִׁיר צָהֳלָה לִכְתֹּב יָשַׁבְתִּי, שִׁיר שָׂמֵחַ.

כִּשָּׁלוֹן נָחַלְתִּי. מַבָּטִי מַטָּה שָׁלַחְתִּי, מְגַשֵּׁשׁ אַחַר

הַזְבוּב הַנִּרְצָּח, לִשְׁאֹל לַעֲצָתוֹ,

כְּשֻׁתָּפִים לְתַּלְאֻבוֹת וְיִסּוּרִים, בִּיְדֵי קַדְמוֹנִים.

עִם רֶדֶת עֶרֶב, בְּאֹפֶן רִשְׁמִי, נִכְנַס לוֹ הַסְתָו.

הִתְיַשֵּׁב הַסְתָו לְצִדִּי וְסִפֵּר סִפּוּר עַל עָבְרוּ הַמְּפֹאָר,

בְּעִקָּר מִשְּׁנַת שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ. תְּחִלָּה אָמַר שֶׁבַּסִּפּוּר לֹא

יִהְיֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל, כִּי כָּכָה זֶה בְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה

וְגַם בִּרְגָשׁוֹת הָאָדָם, הַמּוּסָר אֵינוֹ מְשַׂחֵק תַּפְקִיד מֶרְכָּזִי,

כָּךְ נָכוֹן לְגַבֵּי הַהַשְׂכֵּל שֶׁמִשְׁכָּנוֹ בָּאַחֵר.

עִם סְתָו יָשַׁבְתִּי וְחִבַּרְתִּי שִׁיר צָהֳלָה לַאָבִיב.

אוּלַי כְּשֶׁיָּבוֹא אַצְלִיחַ לְהַשְׁלִימוֹ.