יום חמישי, 1 באפריל 2010

הזמן לענווה

הִגִּיעַ זְמַן הָעֲנָוָה. זְמַן תַּעְתּוּעִים.
הוּא יוֹדֵעַ, זְמַן הָעֲנָוָה קַל בַּנֶּאֱמָר,
בְּחַדְרֵי חֲדָרִים תַּחַת
מַעֲטֶה אֹפֶל
אוֹ פָּרֹכֶת קְדוֹשָׁה.
וְהִנֵּה הִזְדַּמְּנוּת, לֹא קְרוּאָה,
לַחֲצוֹת מַשֶּׁהוּ אֲשֶׁר לְךָ אָהוּב
אֲשֶׁר דָּמְעוּ אֲבוֹתֶיךָ לִרְאוֹתוֹ
בַּלֵּילוֹת שֶׁל כְּפוֹר.
וּלְהַכִּיר
שֶׁקַּיָּמוֹת נְשִׁימוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם
וְנִשְׁמָעוֹת צְהֳלוֹת דַּרְדַּקִים בָּעוֹלָם,
אַהֲבַת הוֹרִים, חִבּוּקִים וְלִטּוּפִים,
שֶׁלֹּא תַּכִּיר, אוּלַי,
לְעוֹלָם.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג