שבי עולם חדש

שֶׁמֶשׁ פֶבְּרוּאָר שׁוֹבָה לֵב

כְּגוּף. סוּרִי סוּרִי חִשְׁכִי.

נֶחְבָּא תַּחַת קִיקְיוֹן מִדְבָּר

כּוֹתֵב בְּדָם עוֹלָם חָדָשׁ

בְּצִנּוֹר הַתְּפִלּוֹת הַקָּשׁוֹת.

שמש

בְּיָמִים אֵלֶּה אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁיּוֹדַעַת לוֹמַר מִלִּים חַדּוֹת וּלְשַׁנּוֹת,

כָּאן בְּמַעֲמָד זֶה, עִם כָּל הַיָּדַיִם וְכָל הָרַגְלַיִם

הָעוֹמְדוֹת לִרְשׁוּתִי וְהָעֵצִים בָּרְחוֹבוֹת וְהֶהָרִים הַמְּלַוִּים

בַּיְּצִיאָה לְעִיר אַחֶרֶת.

אֵין הַשָּׁמַיִם וְאֵין הָעֲנָנִים וְאֵין הָאָדָם

יִגְרְמוּ לִי לְפַזֵּם שִׁיר עַלִּיז שֶל הַבִּיטְלְס

רַק אֲנִי וְרַק הַשֶּׁמֶשׁ נַעֲמֹד עַל שֶׁלָּנוּ

נֵדַע לְהֵרָאוֹת נָעִים כְּנַחְשׁוֹלִים גּוֹעֲשִׁים

וּלְמַעֲשֶׂה מִזְדַּקְּפִים כִּסְלָעִים מְלָאכוּתִיִּים.

לָכֵן, כְּשֶׁאַתְּ וַאֲנִי נִפְגָּשִׁים מִמְּקוֹמוֹת נִפְרָדִים,

אָנוּ יוֹצְרִים בְּגוּפֵינוּ אֶת הַמִּדְרָכָה עָלֶיהָ יִפָּגְשׁוּ

הוּא וְהִיא מִדִּמְיוֹנוֹת אֲחֵרִים.

מסמך טקסט חדש ללא שם

"לא, לא, לא ניתן, את הפועל נזיין"

אוהדי בית"ר ירושלים בשנות התשעים

לֹא! לֹא!

לֹא אֶתֵּן

לֹא אֶתֵּן

דָּבָר

אֲנִי דּוֹרֵשׁ

דּוֹרֵשׁ בְּרֵישׁ גְּלֵי

לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת הַזֹּאת

מְבַקֵּשׁ אַךְ

לָדַעַת – לְהַרְהֵר

בְּאֹרַח בִּיוֹלוֹגִי

לִקְבֹּעַ

יֶשְׁנוֹ מֶלֶל מִיתוֹלוֹגִי

אֲמִתִּי

קוֹסְמוֹלוֹגִי

הַכּוֹרֵךְ זְרוֹעוֹתָיו סְבִיב סְבִיבָתִי

סְבִיבִי

רֹאשִׁי

כְּמוֹ סְבִיבוֹן חָג

בֶּחָג הַחֲנֻכָּה

הַנֶּעֱצָר בְּדִיּוּק עַל אוֹת אַחַת בּוֹדֵדָה

פֹּה.

שיר פרידה

בארץ הלוהטת הזאת,

מילים צריכות להיות צל.

יהודה עמיחי.

מֵהַשַּׁלֶּכֶת אֲנִי מְפַחֵד פַּחַד מָוֶת.

כְּשֶׁנָּקְשָׁה בַּדֶּלֶת - הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי יָשֵׁן,

כְּשֶׁטִּלְפְּנָה – עָצַמְתִּי עֵינַיִם,

"הִסְתַּלְּקִי!", חָלַמְתִּי,

הִשָּׁאֲרִי עַל לוּחַ בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי.

אֲפִלּוּ סִמַּנְתִּי מַעְגָּל עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ חוֹנִי מִפַּעַם

מַצִּיב אוּלְטִימָטוּם לָאֵלִים,

חוֹשֵׁשׁ שֶׁעִם בּוֹא הַסְּתָו

יְחֹרְרוּ הַמִּלִּים בְּלִבָּן, וּבִמְקוֹם צֵל

יָזוּב דָּמָן עַל עֵינַי וְתִשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ.