כיצד, אם בכלל, לכתוב שקיעה

א.

כֵּיצַד, אִם בִּכְלָל, לִכְתֹּב שְׁקִיעָה

מִבְּחִינָה שִׁירִית לֹא כְּדַאי

הַתּוֹתָחִים כְּבֵדִים מִדַּי 

נַפְשְׁךָ רַכַּת נֶפֶשׁ דַּלַּת זְרִיעָה

בַּטְּלוּ עַתָּה חֲלוֹמוֹת יָהּ

בַּטְּלוּ תַּמּוּ 

תַּמּוּ יְמוֹת גְּנוּסְיָא

אִכָּר וְנֶכְדּוֹ שָׁבִים הַבַּיְתָה בְּזֵעַת אַפָּם לְלֹא קָצִיר

וְקוֹל רִנָּה אַכְזָב

מִישֶׁהוּ מֵת בְּאֶמְצַע הָעִיר

הוּא מְלַוֶּה אוֹתִי עַכְשָׁו.

ב.

בְּרָאשִׁית בָּרָא  אֶת הַשְּׁקִיעָה

הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

הַשֶּׁמֶשׁ רַק הוֹסִיפָה אֶת הַצֶּבַע הַחֹם הַקֹּר וְכָל הַהֲמֻלָּה 

סְבִיבָה

עֵד עֶצֶם הַיּוֹם הָזָה.

שיר פרידה

בארץ הלוהטת הזאת,

מילים צריכות להיות צל.

יהודה עמיחי.

מֵהַשַּׁלֶּכֶת אֲנִי מְפַחֵד פַּחַד מָוֶת.

כְּשֶׁנָּקְשָׁה בַּדֶּלֶת - הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי יָשֵׁן,

כְּשֶׁטִּלְפְּנָה – עָצַמְתִּי עֵינַיִם,

"הִסְתַּלְּקִי!", חָלַמְתִּי,

הִשָּׁאֲרִי עַל לוּחַ בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי.

אֲפִלּוּ סִמַּנְתִּי מַעְגָּל עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ חוֹנִי מִפַּעַם

מַצִּיב אוּלְטִימָטוּם לָאֵלִים,

חוֹשֵׁשׁ שֶׁעִם בּוֹא הַסְּתָו

יְחֹרְרוּ הַמִּלִּים בְּלִבָּן, וּבִמְקוֹם צֵל

יָזוּב דָּמָן עַל עֵינַי וְתִשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ.