תודעה צרובה

אֲנִי זוֹכֵר

מִיָּד אַחֲרֵי רֶצַח רָבִּין

הִתְכַּנַּסְנוּ בַּכִּתּוֹת וּבָחַרְנוּ מוֹעֶצֶת תַּלְמִידִים

נִבְחַרְתִּי

לְיוֹ"ר וַעֲדַת קִשּׁוּט

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה

קִשַּׁטְתִּי אֶת מִלּוֹת כִּתָּתִי בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת

וְאֶת כָּל הַצְּבָעִים בִּצְבָעִים אֲחֵרִים

וּבְסוֹף שְׁנַת הַלִּמּוּדִים שָׁכַחְתִּי לְהַחְזִיר הַכָּל לְקַדְמוּתוֹ

וְהִמְשַׁכְתִּי בַּחַיִּים לְהַחְלִיף מִלִּים שֶׁהֻחְלְפוּ

בְּמִלִּים חֲדָשׁוֹת מְעֻטָּרוֹת

וּצְבָעִים שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת צִבְעָם

בִּצְבָעִים שֶׁיִּשְׁכְּחוּ

צר לי

צַר לִי לִשְׁמֹעַ עָלֶיךָ

חָבֵר יָקָר

כְּפִי שֶׁמְּצַעֵר

לִרְאוֹת סַפְסָל יָתוֹם

אֵי שָׁם

גּוּפְךָ בָּנוּ זָר

וְהַתּוֹדָעָה חָבֵר    הַ תּ וֹ דָ עָ ה

הָלְכָה בְּדָם

לִרְעוֹת

בִּשְׂדוֹת רוֹעֵי כְּבָשִׂים