שרלטנות עצמית

ברגעים אלה -
אפילו את זה איני מסוגל לכתוב:
את הדבר הפשוט ביותר, המשפט
הפשוט ביותר, המחשבה הפשוטה ביותר.
שרלטנות נאלחת.

זה הזבל הכי גרוע שאי פעם
לא הצלחתי לכתוב.

חיי מלאים ברגעים כאלה.

סוף.

המוסר האלוהי של המינגויי

זהו סיפורו -הקצר
להפליא- של
משורר רוסי צעיר
שחלם להיות
ארנסט המינגווי.

הביט השמיימה,
אותו סופר רוסי
צעיר, ואמר:
"אלוהים, עשה שאהיה המינגווי"

אך דבר לא קרה.

4 לפנות בוקר

לא מתקשרים ב-4 לפנות בוקר.

אם תעשי זאת, כפי
שעשית בעבר, כנראה
שאסלח לך -בתנאי
שזאת תהיי את, ותאמרי
את הדברים שאני אוהב
לשמוע.

איני עוד

גם עכשיו שאיני
חושב עלייך עוד,
לא ניתן לומר
שאיני דובר אמת.

כעת
מסלול המחשבה
שונה.
ואין זה אומר
שאיני דובר אמת.

פאשיזם

הגדרות טבען להטשטש עם השנים.

לפאשיזם, כיום, פרשנויות שונות,
שלעיתים נדהמים אנשים כמותי למשמע
ההבל והקלס של הדוברים הראשיים.
מתנוונים הם אותם אנשים מבפנים,
אך אין זה נגלה לעין כלפי חוץ.

דבר הפאשיזם ההיסטורי נגדע, ולא אני אתאונן על כך.
אין לי דבר וחצי דבר לתורה.

נדרשתי להגדיר את המילה במשפט אחד
וכך ברצוני לעשות. לא אתחייב על דבר, מלבד
נאמנות להגדרת התפיסה, וטיבה אינה ענייני.

"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך,
שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך" - ג'.פ.ק.

תעלומה

טוב לו לחלום להישאר בגדר תעלומה.

"הגיונות", נכתב ביראה

א.

"...האם טבעי נידון מראש לכליאה ונידוי [?]. כעת שהנני
נמצא כאן, אין כל הבדל. והפרוגראמה המדינית,
שכופה על אנשים כמותי להימצא במצב של אי-חופש
באופן תמידי, מדוע היא שוללת ממני את האפשרות
לחופש גם כעת, עתה שחופשי אני, על פי אותן גישות חברתיות
המקובלות על רוב הבריות..."

"הגיונות", 20.2.09

הכרעות האדם הרציונלי

אדם מכריע הכרעות על סמך רצונו – דבר הבא לידי ביטוי במוסר, בפוליטיקה ובאמונה הדתית. הדבר שונה במדע, שם האדם מסיק מסקנות, ולא מכריע הכרעות, על סמך ידע שאינו ניתן לפרשו מבחינה רצונית, אלא כנתון טבעי. עם זאת, לאדם הרציונאלי יש את היכולת לשער השערות פסבדו-מדעיות על סמך תהליכים היסטוריים, דבר הבא לידי ביטוי בין היתר בדעותיו הפוליטיות. נכון הדבר, האדם אינו מכריע הכרעות פוליטיות על סמך ידע (במובן של מדע), אלא על סמך תהליכים היסטוריים שבעטיים יכול הוא לשער את הסבירות להתרחשות עתידית בתחום מסוים. ההשערה איננה מדעית, אך הדבר אינו נובע מרצונו של האדם אלא מהבנת התהליכים ההיסטוריים כנתונים עובדתיים. שכן, כמו המדע, ההיסטוריה היא אוניברסלית ואין עוררין על הידוע לנו, וידע זה נכפה עלינו. הבנת ההיסטוריה וההשלכות כלפי העתיד תלויה באדם: יש האדם הפועל על פי משאת נפשו ורצונו, ויש אדם שיפעל על פי המשתמע מאותם תהליכים, ואם הוא מתכוון ליחס להם כל משמעות ביחס לרצונו. לכן, אין האדם הרציונאלי מכריע על פי רצונו בסוגיות פוליטיות, אלא על פי מידת הסבירות שההיסטוריה כפי שהיא מתפרשת, נכונה. ולא כפי שאמר הפרופסור.

"כופר"

"כופר", מה זה אומר?

ניתן לומר שאדם כופר בדת מסוימת, אך לא ניתן אפוא לומר שהוא כופר.
הכפירה היא כאשר אתה מכחיש את האידאות שלך עצמך, ולא כאשר אתה מכחיש
אידאות של אנשים זרים. לכן, הכפירה יכולה להמצאות אק ורק בקרב אנשי הדת.
דת אינה האמונה שלך, היא לרוב האמונה של אבותיך. - גם על כך מטיל אני ספק.

ב. שפינוזה (1632-1677)

רחמנות האל

In The Name Of The Most Merciful Allah

ספרי ההיסטוריה העתידיים יעוטרו בטיפשותנו. בשם אללה.
כשנחוויר לעומת ראש הממשלה צ'מבליין, נשאל מדוע, והתשובה בשם אללה.
בשם אללה לא השכלנו להבין את חומרת התקדים, נהפוכו? - נהפוכו.
הרי יודו-נאצים אמרו, יודו-נאצים.

כופר הוא כל בר דעת בהשוואה הנפשעת בין אמנת החמאס למיין קאמפ,
בין אדולף היטלר לאוסאמה בין לאדן, בין מהפכת 79 למינוי ב33, בין האס-אס
למשמרות המהפכה. כופר הוא בכוחו של "אללה".

שלומלחמה

באזור מכברי רדוף ענני קומולונימבוס רבים, איני יכול
להפיץ את תורתי טהורת היופי וההרמוניה. - לא אתן לה לשקוע.
כי אדע שהמקום ראוי כפרי בוסר לתורתי - זאת אבין.

תורתי השבוייה בחבלי הארץ הפגומה, תאבד מטרתה
שאצא ואפיץ אודותיה במקום לא לה, במקום מכברי זה.
- זאת לא אעשה.

למען תורתי אפעל. - הנני מודיע שמקומות מסוכנים הם
בחוסר בשלותם. הפנאטיות הרעיונית אינה תוביל להגשמת
חזוני, אינה, לעולם. אלא התבונה שהגתה את התורה, היא
שתוביל לכאב ההמתנה הטבעית/הוולנטרית.

שלומלחמה אמרתי, והוספתי:
תבונה אנושית עלולה לעבור תהליך של התפכחות;
תבונה אלוהית איננה ברת-שינוי.

המנגנון המושלם ביותר

זה לא המקום, כך נאמר לי, לתופעות מסוג זה, פה אנו עוסקים בדברים שונים לגמרי. אני לא יודע אם לקח לי שעה או שלוש כדיי להבין לאן בדיוק הגעתי, ועד כה אני מתקשה להבין את התהליכים המחשבתיים שיוצרים תרבות כזאת של חיים. מעולם לא הרגשתי כל כך לא שייך למקום בו אני נמצא. גם אם המקום הזה צבוע בצבעים שונים שמובלים לכיוונים שונים, אין זה אומר שאיני יכול להשתלב. כך חשבתי בהתחלה, אומר את האמת. תהליך השפיטה אינו מתבצע בעתיד, אלא כאן, פה ועכשיו במוח שלי. גם עכשיו כשאני יושב בבידוד מוחלט, כשארבע הקירות מארחים לי חברה, הנני מרגיש טוב יותר בחברת ארבעתם. כי דברי קלס אינם מוציאים מפיהם.

אני זוכר בפרטים כלליים כיצד החל הדבר מתגולל עד לתאי המבודד. גרתי באותה תקופה בעיירה לא גדולה, לא רחוק מהמרכז הראשי. ליבי נטה בעת ההיא להגות הפילוסופית של ימי הביניים וכך נדדתי עימה עד לתקופתו של הפרופסור לייבוביץ'. עיסוק זה היה מהבודדים שנתנו הס לליבי שכן אין בפרטים החיצוניים-מדיניים מכדיי להטריד את מנוחתי. מוחי הוא המערכת המבצעת, המערכת השופטת והמערכת הנותנת תוקף למהלכים שהגוף מבצע. הנני המנגנון המושלם ביותר המבטא עוצמה כגוף ביולוגי אחד, בזעיר אנפין, לעומת מה שפעם וגם כיום מכנים המדינה. תפיסת העולם האינדיווידואלית הרואה את הפרט מתגולל בקונכייתו אינה הייתה נחלתי הפרטית, אך כיום אני יכול להצביע על התופעה מנקודות מבט שונות ולהצביע על מקרים דומים המכוונים להגותי. הייתי בסרט הזה, ידעתי זאת, אך דברי לא מצאו אוזן מוטה לבירור ניסיוני.

כשאתה רואה את העולם מסתובב סביב המקרים ההיסטוריים העובדתיים ואין אנו מסוגלים לפרשם, אתה למעשה מוצא עצמך שבוי במערכת מעגלית שסותמת את פיך בדרך האבסורדית ביותר שיכול אדם כמוני לשער. במיוחד עכשיו כשאני בבידוד. אפילו שמעתי מישהי לוחש לאדם שלצידו שאני משוגע. משוגע גמור, כך אמר. אני משוגע-היסטורי, קבעתי בנחרצות. הבידוד כופה עליי לחיות על פי חוקיי הקדמונים כגוף ביולוגי אחד. וכך עשיתי כשאני מביט באותם אנשים בעלי התרבות המשונה, מהלכים על הקרקע כשמוחם מרחף לצידם ולא בחובם. המשוגע ההיסטורי, כמותו יש מעטים, אין ראוי הוא לשומת לבנו או אפילו מוחנו, כך הם מהרהרים ומנסים למצוא את הפתרון הגרוע ביותר בדרך הסבירה ביותר לבעיה האחרונה שניצבת בפניהם. זה היה משעשע בשביל "גאון-היסטורי", נאמן היסטורי כמותי וכמו חברי בתא השכן. אותו שכן שהזכיר לי לא פעם ברגעי משבר, שהמורה לו, אז בתקופת התיכון, אמר לו שכמות אינה מעידה על איכות. זה גרם לחיזוק הגותי כערך היסטורי בעל חשיבות עתידית. נכלאתי בכל פעם שאציג את עמדותיי, נכלאתי כי ידעתי ואמרתי, ולא כי ידעתי. זה הבדל בר משמעות עמוקה, שכן ידע זהו ערך תודעתי שאינו גורם לכליאתך אלא אם אתה מפיצו ברבים. יש הרבה ידענים שם בחוץ, שלא אומרים, רק יודעים, קוראים להם אינטלקטואלים כיום, זהו שמם. ולמה הם לא מדווחים לפשוטי העם, לאותם פרטים כמותי דאז? מדוע אינם עושים זאת? ומדוע אינם כאן איתי? מדוע מחליטים הם לשקר? התשובות עימי.

אוכל, אוכל, אוכל. שלוש פעמים שמעתי את הסוהר עם הראש הגדול קורא. שוב שאלתי בגין מה אני כלוא, לכאורה. הרי במקום שכזה, כמו זה שמוכר לי יותר מתקופות אחרות, אפשר להבין שהכול מתנהל בדרך הכי פחות נכונה שהייתה יכולה להתבצע. חברי בתא הסמוך שמעולם לא ראיתי פניו, דרש לשלומי מדי יום ואני דרשתי לשלומו. דאגנו לחזק אחד את דעת השני, לבדוק שהסיפור אכן נכון, ושהעתיד אכן נכון כתוצאה מכך ואין דרך לשנות זאת אם נדבוק באותה גישה ישנה. וכך תמיד הסיפור התברר כנכון, לצערם. לצערם של האינטלקטואלים? תמיד שאל אותי חברי. לא ידעתי מה לענות, אבל הכרתי בתבונתם לדעת ובו בזמן להכחיש את אותן אמיתות בעלות פוטנציאל הרסני מבחינה כלכלית. כן, כלכלית, יש הרואים בו את הערך העליון גם כשאדם כמוני מדווח ונכלא מפעם לפעם. כשאתה מוצא עצמך בעמדה כל כך נמוכה בסולם השפיות המקומית, קשה לך להשפיע על דעת השפויים הטובלים דעתם בממון, אך יש לי ולחברי את ההוכחה הניצחת, הגדולה ביותר שאין להכחישה, למרות שגם אני הכחשתי זאת בעבר וכיום זהו כלי בידי. לעולם לא אצליח להבין את הרצון העז הקיים באדם להתעמת עם הכוחות השולטים בו(!) ושאינם ניתנים לשינוי, שאלתי את חברי, אך זה לא ענה.

אותם כוחות שלעיתים יגרמו לנו לסטות מערכינו, מאותם ערכים נפלאים עליהם גדלנו וחונכנו כיחידים ולא כיחידים, זה חורה לי באופן שלא אוכל לתאר במילים, הפחד הנורא מההגדרה הסותרת את אותם ערכים נפלאים עליהם גדלנו והפכנו למוצר המוסרי שנקרא אני, אתה והם. ההגדרה "הנוראה" ולא העובדה, היא המטילה עלינו אימה, וזה חורה לי בין כותלי התא גם כעת. מה יש בה בהגדרה הזאת שמונעת מאיתנו לומר את הדבר שיבהיר את כוחה של הסכנה? מדוע איננו מסוגלים לגבור על ערכינו הנפלאים למען ערך נעלה יותר, רק בגלל שהוא סותר את הערך הראשון? הגדרה נוראה, מונעת מאיתנו את זכותנו הלגיטימי ביותר. לחשוב.

קראתי אחד מחיבוריו של הפרופסור לייבוביץ'. הגותו הזרימה בעורקי דם רענן של חדשנות רעיונית, אז, בעולם ההוא. כאילו קרה הדבר לפני מאה שנה. הפיצוץ היה כה גדול עד שהספר נשמד מידי כתוצאה מההדף העצמתי ונזרקתי לצידי החדר. התאוששתי וחשתי לבירור המקרה הנרעש, הדלקתי את מקלט הטלוויזיה שהיה מופעל באופן אוטומטי על ערוץ ההיסטוריה. אותה היסטוריה, כן. אבל עכשיו הפרשנות בהחלט שונה. לא היה דבר, המקרה חמק מכלי התקשורות, המקרה לא היה קיים, אך עם הזמן חלחלה בי ההבנה שהתקשורת לא הייתה קיימת ולא המקרה. שכן איני מוגבל שכלית, זה קרה, אך אין עדות, הקווים נותקו והטלוויזיה דממה לה. היום אני יכול לקבוע שברגע שמקלט הטלוויזיה נדם כך נמוג הפחד מאותה הגדרה שהפחידה את אותם אנשים, אותם ידענים שתקנים. עכשיו הם לא בנמצא כדיי להביע חשש נסתר מאותה הגדרה איומה שהייתה מדביקה בהם קלון מוסרי, אותה הגדרה שחיסלה לי את הטלוויזיה, חיסלה לי את התודעה, חיסלה לי את החופש והעניקה לי את החופש ממנה. ודממה, דממה פילחה את האוויר, אין דבר שהוא בנשמע יותר, לא דברי קלס נחפזים ולא דברי חוכמה שלא נאמרים, ואם נאמרים הם במסגרת ההגדרה האיומה, שהתקשורת, שכבר אינה, יודעת לטפל באותם חכמים שאינם מפחדים מהגדרות. הם אינם מפחדים מהגדרות מכיוון שהם מכירים בכוח הסכנה שאינה תלויה בנו, שאינה תלויה בתרבות שאנו מכירים כל כך, בתרבות שמגנה עלינו מפנינו אך לא מפני גורם חיצוני. גורם חיצוני שמייצג משהו אחר, אך איננו יכולים להבין זאת, כדברי הפילוסוף הגרמני, שאנו נוטים להעריך את דעתנו יותר מאשר את דעתם של אחרים. בכך פשענו ובכך אנו עתידים לפשוע ולחמוק מעונש, להתנהל על פי ההבנה התרבותית שלנו, בשעה שאין בכוחה לתת מענה לסכנה ההיא, מפני שאותה הגדרה שתחשוף אותנו במערומינו התרבותיים והמוסריים כאחד.

כשישבתי פעור פה בחדר הדומם, הבנתי זאת, את כוחה של האמונה שאין אנו יכולים להבין במסגרת הכלים שהקנו לנו בילדותנו. ילדות מבורכת שאני מאחל לכל אדם באשר הוא, אך עם זאת לא מאחל אני את ההתעלמות מהכוח, כן מהכוח(!) שיש לאנשים אחרים לערער את התפיסה התרבותית שלנו. כל זאת מפני שאין הם רואים בה כלגיטימית, אין הם רואים ברעיון אחר לגיטימי כפי שאנו רואים, ולכן אנו שבויים בידי הכוח המוסרי שמונע מאיתנו להבין את משמעות הכוח!. הכול מתחיל בהבנה אובייקטיבית ולא מסורתית-תרבותית, אלא התבוננות אובייקטיבית שנתמכת בהיסטוריה המעשית של הגורם החיצוני

חשיבות

האם רמת התעניינות בנושא מסויים מייצרת
את רמת החשיבות שלו בעינך, או להיפך?

הדרך הטובה ביותר לגלות
עד כמה התבנית המחשבתית
שלך פגומה.

צנטרליזם פלגי

צנטרליזם קדוש.
קדוש בשם כל אותם אנשים המבנים
את גדולת המושג "שייכת רעיונית" והאדרת
הכוח הקולקטיבי הכפוף לאותו רעיון.
שייכות רעיונית מתבטאת בצעדים רעיוניים
על בסיס הרעיון המרכזי ששייך לאותו הפלג.

ערך עליון כמנווט
הפלג מבטא ערך אידיאולוגי מרכזי שעליו אין עוררין.
כאשר היחיד בפלג אינו מכיר באותו ערך אידיאולוגי,
הוא אינו יכול להתקיים במסגרת הפלג, אלא בפלג אחר.

החלטות משנה
על פי הערך ומתקופו האידיאולגי מתקבלות הצעות.
ההחלטות במסגרת הפלג אינן יכולות להוות איום על הערך
העליון ועקרונותיו, שכן אין לפלג זכות קיום במקרה כזה.

החלטת המשנה -שמתקבלת מתוקף הערך- נקבעת ע"י
רוב חברי הפלג והיא תיראה כליגיטימית בעיני הכל.

חבר הפלג
חבר הפלג נאמן להחלטות המשנה המתקבלות ברוב.
חבר פלג אשר יוצא כנגג החלטות המשנה, רואים זאת
כערעור על ערכו האידיאולוגי העליון של הפלג. במקרה
זה, אין לחבר הפלג מקום רעיוני בקבוצה.

הפלג בהקשר הדמוקרטי
א. בחירת האישים שירכיבו את הפלג, אינו בהכרח
צריך להיות דמוקרטי. זאת מפני, שאין מפריד
בין האישים פער אידיאולוגי כלשהו, אלא הם משתייכים
כולם לאותו רעיון-על. לכן, הבחירה מלכתחילה לא נועדה
להיות מהותית או ערכית, אלא אישית שמתבססת
על נתונים ואינטרסים פסולים, שלא מבטאים רעיון
אידיאולוגי.

ב. תהליך קבלת ההחלטות במסגרת הפלג, חייב להיות
מבוסס בראש ובראשונה על דיון שבסופו תתקבל החלטה
במסגרת פשרה והסכמה בין חברי הפלג.
בהיעדר הסכמה כתוצאה מדיון מעמיק לגופו של עניין,
ההחלטה תתקבל ע"י הרוב, וכפי האמור לעיל החלטה זו
תהיה מקובלת ותקפה לגבי כל חברי הפלג.

ג.ב (1877-1929)

דיון

דיון מתנהל בין שני אנשים ומעלה.

דיון אידיאולוגי מתנהל בין שני אנשים ומעלה
שמכירים בבסיס העובדתי של הנושא.

דיון לא אידיאולוגי, זהו דיון שמתנהל על נושא
מסוים כאשר הבסיס העובדתי אינו מוכר לאחד
משני הצדדים.

החובה לדבר, הרשות לדעת

1. לכל אדם יש את הזכות לדבר
עם כל אדם, ולהציג
בפניו את עמדותיו
למרות שאין לו את הסמכות
ואת הידע הנדרש לשם כך.

2. לכל אדם יש את הרשות לדעת
על מה הוא מדבר עם כל אדם,
ולהציג בפניו את עמדותיו.

מתעב את חוסר הנכונות לדעת
והרצון העז לדבר.

אמנות השקר

ישעיהו לייבוביץ'

ישעיהו הלך לעולמו ב1994.
עשרות שנים אימלל, ובצדק חלקי,
את חיינו ביללות, לפעמים מבחילות
לעיתים מדוייקות במידת הספק.

הגורל רצה ש"איש תורת השקר החלקי"
יילך לעולמו שנה לפני שהוא
צפוי היה לעמוד על טעותו
החלקית.

"אלוהים" אוהב אותך פרופ' לייבוביץ'.

אוטוביוגרפיה מקוצרת

תמיד אתיימר להיות
בן אדם או משהו
בסגנון.

פרצופי האמיתי
נחשף עם הזמן.

אם

אם היית פה איתי,
אולי הייתי מעריך יותר
את החלקים הפחות
איומים של
העולם הזה.

רובוטיזם חברתי

רובוטיזם חברתי - "תופעה חברתית שקטה"
שהתגלתה לראשונה לפני כ5000 שנה
בכתבי הקודש.
התופעה מתבטאת בהיעדר חוש הגיוני-
אובייקטיבי-לגיטמי שיכתיב ליחיד את
הדרך בתוך הקולקטיב.

תופעה זו, שחלק מהחוקרים מגדירים אותה
כמחלה, הינה חשוכת מרפא כימי או נפשי.
הלוקה במחלה כלל לא חש מאויים, ואף מרגיש
רגעי התעלות של עצמאות חשבתית והעדר סמכות
טוטלית שחודרת לו לעורקים. ההנחה התורשתית
והשגויה, שאתה הוא הבוחר את הדרך, מונעת מהמדע
והפסיכולוגיה למצוא את המרפא הראוי לאותם
חולים.

למחלה תסמינים לא מעטים, אך אין ליחיד את
היכולת לזהות תסמינים אלה על גופו, כי עסוק
הוא במימוש הרובוטיזם, ולו אין פני לעסוק בכך.
זאת הסיבה שנקראת התופעה, "שקטה".

רק דרך אחת לגלות את התסמינים, ואין לראותם אך
יש לשמוע אותו מפי אדם אחר. זוהי מחלה ווקאלית שלחברה
יש את היכולת לזהות.
בהאזנה קלה לאדם, יש לדעת אם הוא לוקה במחלה,
זה יתבטא אצל האובייקט במספר מאפיינים ווקאליים:

1. אי-רציונליות: דבריו תמיד, אבל תמיד, יסתמכו על מקורות שאין הוא טרח לעמוד על אמינותם
2. הפרכת אמיתות: כל טיעון הגיוני-אובייקטיבי-לגיטימי בעל בסיס עובדתי/אמין, הוא ינסה לבטלו ע"י אותם מקורות
3. לא תמצא אצלו תשובה הגיונית למעשים הזויים שהוא נוהג לבצע.

השלכות ותוצאות התופעה:
לתופעה החברתית שהולכת ומחמירה עם השנים
והתפתחות אידיאולוגיות מיסטיות, יש תוצאות
והשלכות קשות על החברה.
הריגות ורציחות המוניות היו התוצאה של אותה
"תופעה שקטה" משחר ההסטוריה, ואולי גם סופה
של ההסטוריה תקבע ע"י תופעה זו.

לחוקרים, נכון ל6.11.08,
אין תשובה חד משמעית בנושא.

547

אל תתעלמו מממספר זה,
כפי שרבים נוטים לעשות.

נכון להיום,
זאת העבירה החמורה
ביותר שבעטיה לא נכלאים
אנשים.

מחסור

לאחר שעשיתי זאת,
חשבתי על אותם אנשים
שכבר לא נמצאים לידי,
שהיו מונעים ממני לעשות זאת.

הייתי רוצה להאמין שהם
תומכים נלהבים של המהלך.

מסעותיו של בריאן השועל - פרק א'

צולע ומרושל ירד מההר.
גאה ביכולתו לנוס מפני
הצורר שהיה בעקבותיו.

שני אנשים נעמדו זה
לצד זה. הוא הביט בהם.
הם לא הבחינו בו.

הימני מבניהם אחז בזכוכית
מגדלת גדולה, הביט וחקר
בשקיקה את פעולת הנמלים
החרוצות. הוא התרומם
ורשם את רשמיו במחברת.

הבחור השמאלי אחז באותה
זכוכית מגדלת, הביט וחקר
בשקיקה את פעולת הנמלים
החרוצות. הוא התרומם
ורשם את רשמיו במחברת.

בריאן ניסה להבין כיצד הבחור
השמאלי הצליח לראות משהו
כשהרטייה ל'"עינו המתבוננת'".

הוא הלך.

המסגרת של פרנק זאפה

אתה שומע את הגיטרה שלו
ואתה מתחיל להבין שהוא
אחד הטובים ששמעת.
השפם שלו מוזר.

בהיתי באוויר זמן מה,
וחשבתי על אותם דברים ישנים
שממאנים להתחדש.
רציתי להאמין שיש לו
חופן קוקאין ביד.

ואז ראיתי את המשפט הבא:
הדבר החשוב ביותר באמנות הוא המסגרת. עבור ציור: פשוטו כמשמעו, עבור סוגי אמנות אחרים: בהשאלה - משום שבלעדיי כלי צנוע זה, אינך יכול לדעת היכן מפסיקה יצירת האמנות ומתחיל העולם האמיתי.

מיותר לציין שהפסקתי לחשוב על אותם דברים ישנים,
והתחלתי לחשוב על המסגרת של זאפה.