קול קורא במדבר

סְפָרַדִּים לֹא קוֹרְאִים תְּפִלַּת אֵל מָלֵא רַחֲמִים

לִפְנֵי בּוֹר אֲדָמָה וְגוּף רֵיק שֶׁהָיָה

הֵם יוֹדְעִים

כִּי אִם הָיָה הָאֵל מָלֵא

הַמְּלֵאוּת הָיְתָה בָּהֶם וְלֹא רַק בּוֹ.

וַהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁבְּנֵי אָדָם

מֵתִים כְּחַיִּים מְבַקְּשִׁים כְּמוֹצְאִים

מוּאָרִים כַּחֲשׁוּכִים

אֵינָם רוֹאִים אֶת הַדָּבָר שֶׁדֻּבַּר וּבִתְחִלָּה הָיָה

וּלְעוֹלָם יִהְיֶה וְהוּא מָלֵא וְאָנוּ מַה

כְּמוֹ עִוֵּר שֶׁמֵּבִין רְאִיָּה

וּכְתַחְלִיף אֱמֶת הוּא אוֹמֵר מִלִּים שֶׁנֶּהֱפָכוֹת בּוֹ

לָאֲרֻבּוֹת, נוֹפִים, דְּבָרִים, מַצֵּבוֹת

וְהָאוֹר שֶׁסּוֹבֵב גּוּפוֹ וְלֹא שׁוֹכֵן בְּתוֹכוֹ מֵעִיד בָּנוּ חָשְׁכָה

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁלִּבָּהּ עֲלָטָה

וְאִם מְלֵא חֲשֵׁכָה הָאָ דָם

הָיְתָה הַחֲשֵׁכָה גַּם בָּאֵם וּבָאָב

וּכְשֶׁהוּא שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתָיו הָאוֹר נוֹתָר כַּדָּבָר וְהַחֹשֶׁךְ מֵת.

עַד כָּאן הַתּוֹרָה שֶׁבְּיָדִי.

וּמַה עִם הַחֶסֶד וּמַה עִם הָאֱ מֶת

הַחוֹנֵן וְהַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ, אֲנִי שׁוֹ אֵל

וּמַה עִם הַבְּנִיָּה וְהַבְּרִיאָה, יָא בֵּן יָהּ.

המקום

בַּעַל אֲבֵדָה אוֹמְרִים עַל אָדָם

שֶׁבְּבַעֲלוּתוֹ דְּבַר מָה שֶׁאֵינוֹ.

נִדְמֶה לִי כִּי אֲבֵדָה לְבַדָּהּ מוֹתִירָה אוֹתָנוּ

בְּמַחְשָׁבָה בּוֹדֵדָה עַל

צֵאת הָרוּח לְדַרְכָּהּ

אָז בִּקַּשְׁנוּ מִלָּה מְקִלָּה

כָּזֹאת שֶׁתָּנִיחַ לָנוּ לָחוּשׁ קִרְבָה

גַּם אִם מָרָה, גַּם לְמָקוֹם זֶה שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא.

המורדים והאוגרים

א.     שיר המורד

לֹא נִרְדַּם כְּמוֹרֵד

דִּמְמַת פִּילִים

וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת

בִּנְקֻדָּה זוֹ

אַךְ מִתְכַּנְּסִים

מוֹנִים אֶת שֶׁיִּהְיֶה

יֵשׁ לִי מַה לוֹמַר

וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת

אֵינֶנִּי כֹּה מֻכְשָׁר

לִכְתֹּב כָּךְ וּבְצוּרָה

בְּרוּרָה, אַחֶרֶת

ב.     שיר האוגר

אָנָה תֵּלְכוּ אָנָה תֵּלְכוּ

לַמִּטְבָּח וּבַחֲזָרָה לַשֵּׁרוּתִים

וּבַחֲזָרָה לַסָּלוֹן וּבַחֲזָרָה

לְפֹה וּבַחֲזָרָה לְשָׁם

וּבַחֲזָרָה לַהַתְחָלָה וּבַחֲזָרָה

לַמַּחֲלָה וּבַחֲזָרָה לַנְּשִׁימָה

וּבַחֲזָרָה לַתְּפִלָּה וּבַחֲזָרָה

לַמַּעֲרָכָה וּבַחֲזָרָה לָעוֹלָם

וּבַחֲזָרָה לַדֶּלֶת בְּבֵית הַמָּלוֹן

וּבַחֲזָרָה לְאָנָה תֵּלְכוּ אָנָה תֵּלְכוּ

הִשָּׁאֲרוּ. מַה אִכְפַּת לָכֶם: כָּל בַּקְבּוּקֵי הַיַּיִן

עוֹד יִתְגַּלּוּ.

סבי לא

"וביתי אחר, אחר"

זלדה

סָבִי לֹא שָׂרַד אֶת הַבְּעֵרָה

נוֹלַד בְּאוֹתָם יָמִים

יְלוּד בַּיִת אַחֵר.

אָבִי לְעֻמַּת זֹאת יוֹדֵעַ מַכְאוֹבִים

וְכָל יוֹם מִשְׁתַּחְרֵר.

אֲנִי בּוֹקֵעַ מִבֶּטֶן סָבִי מֹשֶׁה וְאָבִי יַעֲקֹב

אֶל תּוֹךְ מַחְלֶקֶת אֲבֵדוֹת

מְבַקֵּשׁ חֶרֶשׁ אֲבָרִים פְּנִימִיִּים
עֵינַיִם דָּם עֲצָמוֹת

בַּעַל אֲבֵדָה בִּסְבַךְ עָצִים

עוֹנֶה הִנְנִי

נוֹעֵל נַעֲלִי עַל רַגְלִי הַיְּחֵפָה

מְדַלֵּג חֲזָרָה בֵּינוֹת שִׁבְרֵי בָּתִים

כּוּרְדִּיסְטָן, מִצְרַיִם, בֵּית אֵל,

מוֹחֵק מֵחָדָשׁ כְּעוֹנָה שֶׁחָלְפָה

תָּבוֹא בְּשֵׁם זֵהֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי.

2

בְּנִי בָּעוֹלָם בַּחֲלוֹמוֹת

בּוֹכֵה בָּהוּל בִּשְׁנָתוֹ

בּוֹרֵא בָּתִים בְּמִלָּתוֹ

צוֹפֵן צִפּוֹרִים צְחוֹרוֹת

בְּחֻבּוֹ.

צְמוּד

א.

כְּמוֹ שֶׁבַּיִת צְמוּד קַרְקַע

רַק צָמוּד לַקַּרְקַע וְלֹא שָׁלוּב בְּתוֹכוֹ

כָּךְ הֵם הָעֵצִים

צְמוּדֵי אֲדָמָה וְלֹא טְבוּעִים בָּהּ

נִתָּן לַעֲקֹר שָׁרָשִׁים

לִנְטֹעַ בְּמָקוֹם אַחֵר

לְמַלֵּא אֶת נוֹף הַמִּדְבָּר בְּצֶבַע

וְהָאָדָם

גְּשָׁרִים חוֹצִים אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

ב.

רְחוֹקָה הִיא הַקִּרְבָה הַזֹּאת מִכָּאן.

בְּעִיר הֻלַּדְתִּי צוֹמְחִים מְלוֹנוֹת אוֹרְחִים

בַּתֵּי נוֹי שֶׁתְּרִיסֵיהֶם תָּמִיד מוּגָפִים

אֲנִי גַּנָּן מְקוֹמִי שֶׁעָמֵל עַל הָאָבְדָן.

אבן השתייה

כי החכם עיניו בראשו, אך לא המשורר. עיני המשורר

הן בעורפו

עמוס עוז, "אותו הים"

וְזוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. רָזָה. אֶל

מִטָּתִי אַתְּ מַגִּיעָה

חַיִּים מְעַטִּים

מִיתָה אֲ רֻ כָּ ה.

לֹא יָכֹלְתִּי לִכְתֹב זֹאת אַחֶרֶת.

אֵין בִּי אֶמְצָעִים.

כְּמוֹ נוֹגֵע וְהִיא מִצְטַנֶּפֶת. בְּמִטָּתִי

שׁוֹכֶבֶת מַמְתִּינָה מְזֻמָּנָה.

אֲנִי עֵץ שֶׁנִּטַּע סָמוּךְ לְאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה.

מַכֶּה שָׁרָשִׁים, פּוֹרֵחַ בְּצַד.

לֹא מְלַטֵּף, לֹא נוֹגֵעַ בְּיַד

אַחֶרֶת, מָתְנֶיהָ הָיִיתִי לוֹפֵת, נוֹשֵׁק,

גּוֹרָל אוֹמְרִים פְּתָאִים.

יֵשׁ לִקְרֹא לַחוֹטֵב, שֶׁיַּעֲלֶה וְיִכְרֹת, שֶׁיְּקָרְבֵנִי אֶל זוֹ

בְּמִטָּתָהּ. כָּךְ סְתָם. לְרֶגַע קָט, בְּסוֹפִי

זוֹ הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.