חשיבות

האם רמת התעניינות בנושא מסויים מייצרת
את רמת החשיבות שלו בעינך, או להיפך?

הדרך הטובה ביותר לגלות
עד כמה התבנית המחשבתית
שלך פגומה.

צנטרליזם פלגי

צנטרליזם קדוש.
קדוש בשם כל אותם אנשים המבנים
את גדולת המושג "שייכת רעיונית" והאדרת
הכוח הקולקטיבי הכפוף לאותו רעיון.
שייכות רעיונית מתבטאת בצעדים רעיוניים
על בסיס הרעיון המרכזי ששייך לאותו הפלג.

ערך עליון כמנווט
הפלג מבטא ערך אידיאולוגי מרכזי שעליו אין עוררין.
כאשר היחיד בפלג אינו מכיר באותו ערך אידיאולוגי,
הוא אינו יכול להתקיים במסגרת הפלג, אלא בפלג אחר.

החלטות משנה
על פי הערך ומתקופו האידיאולגי מתקבלות הצעות.
ההחלטות במסגרת הפלג אינן יכולות להוות איום על הערך
העליון ועקרונותיו, שכן אין לפלג זכות קיום במקרה כזה.

החלטת המשנה -שמתקבלת מתוקף הערך- נקבעת ע"י
רוב חברי הפלג והיא תיראה כליגיטימית בעיני הכל.

חבר הפלג
חבר הפלג נאמן להחלטות המשנה המתקבלות ברוב.
חבר פלג אשר יוצא כנגג החלטות המשנה, רואים זאת
כערעור על ערכו האידיאולוגי העליון של הפלג. במקרה
זה, אין לחבר הפלג מקום רעיוני בקבוצה.

הפלג בהקשר הדמוקרטי
א. בחירת האישים שירכיבו את הפלג, אינו בהכרח
צריך להיות דמוקרטי. זאת מפני, שאין מפריד
בין האישים פער אידיאולוגי כלשהו, אלא הם משתייכים
כולם לאותו רעיון-על. לכן, הבחירה מלכתחילה לא נועדה
להיות מהותית או ערכית, אלא אישית שמתבססת
על נתונים ואינטרסים פסולים, שלא מבטאים רעיון
אידיאולוגי.

ב. תהליך קבלת ההחלטות במסגרת הפלג, חייב להיות
מבוסס בראש ובראשונה על דיון שבסופו תתקבל החלטה
במסגרת פשרה והסכמה בין חברי הפלג.
בהיעדר הסכמה כתוצאה מדיון מעמיק לגופו של עניין,
ההחלטה תתקבל ע"י הרוב, וכפי האמור לעיל החלטה זו
תהיה מקובלת ותקפה לגבי כל חברי הפלג.

ג.ב (1877-1929)

דיון

דיון מתנהל בין שני אנשים ומעלה.

דיון אידיאולוגי מתנהל בין שני אנשים ומעלה
שמכירים בבסיס העובדתי של הנושא.

דיון לא אידיאולוגי, זהו דיון שמתנהל על נושא
מסוים כאשר הבסיס העובדתי אינו מוכר לאחד
משני הצדדים.

החובה לדבר, הרשות לדעת

1. לכל אדם יש את הזכות לדבר
עם כל אדם, ולהציג
בפניו את עמדותיו
למרות שאין לו את הסמכות
ואת הידע הנדרש לשם כך.

2. לכל אדם יש את הרשות לדעת
על מה הוא מדבר עם כל אדם,
ולהציג בפניו את עמדותיו.

מתעב את חוסר הנכונות לדעת
והרצון העז לדבר.

אמנות השקר

ישעיהו לייבוביץ'

ישעיהו הלך לעולמו ב1994.
עשרות שנים אימלל, ובצדק חלקי,
את חיינו ביללות, לפעמים מבחילות
לעיתים מדוייקות במידת הספק.

הגורל רצה ש"איש תורת השקר החלקי"
יילך לעולמו שנה לפני שהוא
צפוי היה לעמוד על טעותו
החלקית.

"אלוהים" אוהב אותך פרופ' לייבוביץ'.

אוטוביוגרפיה מקוצרת

תמיד אתיימר להיות
בן אדם או משהו
בסגנון.

פרצופי האמיתי
נחשף עם הזמן.

אם

אם היית פה איתי,
אולי הייתי מעריך יותר
את החלקים הפחות
איומים של
העולם הזה.

רובוטיזם חברתי

רובוטיזם חברתי - "תופעה חברתית שקטה"
שהתגלתה לראשונה לפני כ5000 שנה
בכתבי הקודש.
התופעה מתבטאת בהיעדר חוש הגיוני-
אובייקטיבי-לגיטמי שיכתיב ליחיד את
הדרך בתוך הקולקטיב.

תופעה זו, שחלק מהחוקרים מגדירים אותה
כמחלה, הינה חשוכת מרפא כימי או נפשי.
הלוקה במחלה כלל לא חש מאויים, ואף מרגיש
רגעי התעלות של עצמאות חשבתית והעדר סמכות
טוטלית שחודרת לו לעורקים. ההנחה התורשתית
והשגויה, שאתה הוא הבוחר את הדרך, מונעת מהמדע
והפסיכולוגיה למצוא את המרפא הראוי לאותם
חולים.

למחלה תסמינים לא מעטים, אך אין ליחיד את
היכולת לזהות תסמינים אלה על גופו, כי עסוק
הוא במימוש הרובוטיזם, ולו אין פני לעסוק בכך.
זאת הסיבה שנקראת התופעה, "שקטה".

רק דרך אחת לגלות את התסמינים, ואין לראותם אך
יש לשמוע אותו מפי אדם אחר. זוהי מחלה ווקאלית שלחברה
יש את היכולת לזהות.
בהאזנה קלה לאדם, יש לדעת אם הוא לוקה במחלה,
זה יתבטא אצל האובייקט במספר מאפיינים ווקאליים:

1. אי-רציונליות: דבריו תמיד, אבל תמיד, יסתמכו על מקורות שאין הוא טרח לעמוד על אמינותם
2. הפרכת אמיתות: כל טיעון הגיוני-אובייקטיבי-לגיטימי בעל בסיס עובדתי/אמין, הוא ינסה לבטלו ע"י אותם מקורות
3. לא תמצא אצלו תשובה הגיונית למעשים הזויים שהוא נוהג לבצע.

השלכות ותוצאות התופעה:
לתופעה החברתית שהולכת ומחמירה עם השנים
והתפתחות אידיאולוגיות מיסטיות, יש תוצאות
והשלכות קשות על החברה.
הריגות ורציחות המוניות היו התוצאה של אותה
"תופעה שקטה" משחר ההסטוריה, ואולי גם סופה
של ההסטוריה תקבע ע"י תופעה זו.

לחוקרים, נכון ל6.11.08,
אין תשובה חד משמעית בנושא.

547

אל תתעלמו מממספר זה,
כפי שרבים נוטים לעשות.

נכון להיום,
זאת העבירה החמורה
ביותר שבעטיה לא נכלאים
אנשים.

מחסור

לאחר שעשיתי זאת,
חשבתי על אותם אנשים
שכבר לא נמצאים לידי,
שהיו מונעים ממני לעשות זאת.

הייתי רוצה להאמין שהם
תומכים נלהבים של המהלך.

מסעותיו של בריאן השועל - פרק א'

צולע ומרושל ירד מההר.
גאה ביכולתו לנוס מפני
הצורר שהיה בעקבותיו.

שני אנשים נעמדו זה
לצד זה. הוא הביט בהם.
הם לא הבחינו בו.

הימני מבניהם אחז בזכוכית
מגדלת גדולה, הביט וחקר
בשקיקה את פעולת הנמלים
החרוצות. הוא התרומם
ורשם את רשמיו במחברת.

הבחור השמאלי אחז באותה
זכוכית מגדלת, הביט וחקר
בשקיקה את פעולת הנמלים
החרוצות. הוא התרומם
ורשם את רשמיו במחברת.

בריאן ניסה להבין כיצד הבחור
השמאלי הצליח לראות משהו
כשהרטייה ל'"עינו המתבוננת'".

הוא הלך.

המסגרת של פרנק זאפה

אתה שומע את הגיטרה שלו
ואתה מתחיל להבין שהוא
אחד הטובים ששמעת.
השפם שלו מוזר.

בהיתי באוויר זמן מה,
וחשבתי על אותם דברים ישנים
שממאנים להתחדש.
רציתי להאמין שיש לו
חופן קוקאין ביד.

ואז ראיתי את המשפט הבא:
הדבר החשוב ביותר באמנות הוא המסגרת. עבור ציור: פשוטו כמשמעו, עבור סוגי אמנות אחרים: בהשאלה - משום שבלעדיי כלי צנוע זה, אינך יכול לדעת היכן מפסיקה יצירת האמנות ומתחיל העולם האמיתי.

מיותר לציין שהפסקתי לחשוב על אותם דברים ישנים,
והתחלתי לחשוב על המסגרת של זאפה.

הגיבור ואופטימיזם

הגיבור שלכם יכול להיות
הבן אדם הכי פחות חכם
שפגשתם, אבל לא הגיבור
הנוכחי.

הגיבור הנוכחי החליט
שהוא מוותר על מספר
חלומות, שכנראה לא
יתגשמו.

הוא יושב בפסגת
ההר, בלי הפסנתר הכבד שלו.
יושב ומחכה לבואו
של השקר הבא.

ילדת העונה האחרת

לא אצפה לילדת החורף
שתגיע לביתי הסתווי,
כשם שהאחרות עשו
בעבר הלא רחוק כ"כ.

כשהבית עולה בלהבות

כשהבית עולה בלהבות ואתה לכוד
בתוכו, באחד החדרים הפנימיים
ביותר, הרחק מדלת היציאה.
הדבר האחרון שאתה מייחל לו
זה שהמלחץ שלך ימעד בחדר המדרגות
וישבור את הראש.

דברים כאלה קורים,
ואני יודע שההרגשה נוראית.

מחלץ יקר,
הישמר לך בדרכים, והצל את הלכוד,
כל עוד נשמתו באפו.

ג'וני קאש

שמעתי מהחלון אנשים זוממים
את מזימותיהם הזדוניות,
והכחשתי את הנשמע באופן
נחרץ ביותר.
כזה אני.

ג'וני קאש, בהופעה בפני אסירים
בכלאס פולסון (1968),
נשמע מהרמקולים שלי.
איני מכחיש זאת.
כזה אני.

אותו ג'וני (קאש) התמכר
לחומרים מיוחדים, וכמעט
נפח נשמתו לעד.
לא תשמעו אותי
מכחיש את זה, לעולם.

שני משפטים שרציתי לכתוב לה

להלן שני משפטים שתמיד רציתי לכתוב לה,
אבל זה אף פעם לא היה מתאים כל כך.
עכשיו, כשזה כבר חסר תוחלת. אחשוף אותם.

1.
You Turn Kings Into Beggers
And Beggers Into Kings

2.
All The Stars Make Their Wishes On Her Eyes

-
אפשר לפקפק במשפט השני, עד שרואים על מה מדובר.
תצטרכו לנסוע רחוק כדיי לראות את זה Live.
באשר לי, זה לא משנה כל כך.

זה מה שקורה כשאין לך מספיק כסף לוויסקי

אתה חושב איך יראה הסוף שלך.

בחדשות סוף השובע מלווה בתדהמה
ברחבי המדינה כולה, או באלמוניות
מוחלטת מוקף בשממה זחיחה.
?

זוכה פרס נובל לספרות, 'ברטולט ברכט' (שם בדוי),
שם קץ לחייו היום לפנות בוקר.
קונה את המשפט הזה.

בין אוטופיה לדיסטופיה

בין אוטופיה לדיסטופיה, מרחק רב.
שבבי אדם יטענו אחרת, אך טעות בידם.
מי אני, אשר רוצה לחיות את האוטופיה
האישית והקטנה שלי בעולם הזה.

בשלב זה אסתפק בדיסטופיה
שפורסת בתהומי סוג מיוחד (מאוד)
של טרמפולינה,
למקרה של דעיכה אוטופית.

אמליץ לכולם לבוא בעקבותיי.

הבהרה חשובה מאוד

הדמויות הינם פרי דמיוני, הפרוע והאישי.
הפרדיגמה השגויה (מכל סוג שהיא) הינה פרי דמיונם הבלעדי והקולקטיבי.
אין לייחס לכך כל משמעות נפשעת אחרת.

רכיבה על חמור

איש הדת רוכב על חמור עם כיסוי עיניים,
המדען רוכב על חמור עם משקפי ראייה.
יש להתעודד,
שניהם רוכבים על אותו חמור.

קריסת הפרדיגמה

פרדיגמות קורסות,

אין על כך עוררין בחברות
מתקדמות שכלית.
כשזה קורה, רבים הם
האנשים שיאחזו
בקרנות מזבח הכזב.

מטונפת, מעופשת וכואבת
עד דמעות שליש
היא הדרך.
הדרך לפרדיגמה אחרת
הטמונה ביסודה של
"הטעות הנצחית", וכעת
לא זאת היא.

קריסת הפרדיגמה תגרום
לקריסת המאמין הנכלם בתורתו.
לא רבים (מעטים)
הם שיצליחו להשלים עם
הנפילה הגדולה ויתורו אחר
"הטעות הנצחית".

הנכשלים, גורלם לאבדון, ובעקבותיהם
מבצבצים שאריות אדם כעשבים
שוטים המקובצים סביב צינור המים
הדולף בזוהמה.

רוכש כבוד לאותו אדם
שיידע ברגע הנכון להפוך
עורו, ולהבטיח את המשך
קיומו הלגיטימי בעולם
המציאות.

בת לווייתי

ישנה האישה העצומה הזאת
(הו אלוהים, היא יפה)
האישה העצומה הזאת
שלמרות היותה כל הנשים כולן,
יש לה טבע ייחודי מאוד.

האישה העצומה הזאת
שבאה אליי לפעמים
מוקדם מאוד בבוקר
ותולשת אותי מתוך עורי!

אנחנו "מתגלגלים בגן עדן"
קילומטרים מעל האורנים
ואין כל חלל בינינו
אבל איננו אחד
או משהו דומה לזה.

אנחנו שני אנשים עצומים,
שני גופים כבירים
של עדינות ועונג,
וכל ההנאות המוחשות ומועצמות
כך שיתאימו לגודלנו.

כשזה קורה
אני בדרך כלל מוכן לסלוח לכל אחד
שלא אוהב אותי מספיק
כולל את,
בייחוד את.

בריאן השועל

בריאן השועל חשב למרכז את חייו,
ובכך למצוא ייעוד אחר מאשר סתם
לרבוץ ביער האפל וללכוד עכברים או חיות
חסרות תבונה אחרות.

הוא עתיד לגלות שאין לו הרבה אופציות
במרחבו המצומצם ודל האופקים.
הוא עתיד להמשיך וללכוד את אותן חיות
חסרות תבונה.

עכשיו שהוא בכלוב הנאלח, הוא מכחיש כל
קשר לעברו המהולל ונהנה מכל רגע
בתוך הברזלים הסוגרים עליו מכל עבר.

כשהידע משסף גרונך בערגה

כשהידע משסף גרונך בערגה,
נכתב על אותם אנשים שאיבדו כל סיבה
לגיטימית לחייך בעולם זה.

על אותם אנשים שהיגיון ומציאות
אינם אלא המלצה רעיונית ותודעתית.
ההיגיון נולד כדיי לזלזלו והבדיה
קדושה ונעלה מהמציאות הנראית לכל.

בוז בזים הם אותם אנשים
להיגיון המעציב ותרים אחר דמויות
שקופות, שבראשם נראות באותן צורות
נפלאות שמעלות חיוך חסר כל פרופורציה
ואחיזה מציאותית בריאה.

אם לא דיי ברחמיי עליהם,
אנסה שוב להבין לראשם שמתרוקן
ככל שהשנים חולפות והאיש השקוף
מתמלא בדם, גידים ועורקים שונים.
מתפתח למחוזות מרוחקים, אך
נותר בעיניי, שקוף.
שקוף.

הסיפור על האנשים שידעו יותר מדי

עכשיו בחנויות הספרים המובחרות
והמובחרות פחות.

הסיפור שיגרום לכם לרצות יותר לתקוע לעצמכם
כדור בראש, מאשר להיכנס למיטה מעופשת אך "נקייה".
תמיד כדאי לנסות ספר כזה.

- פרסומת.

שנה טובה בע"מ

שנה טובה.
אל תאמינו לאדם שאומר שאוהב אתכם,
עד שהוא מוכיח זאת.

הוא תמיד יכול להוכיח את ההפך.

הודעה חשובה לציבור

הודעה חשובה
------------

על פי נאומו של אחד מהשוטים בכנסת. גיליתי להפתעתי
שבנוסף לראש הממשלה נרצחו גם דפים באותו יום!

יהי זכרם של הדפים ברוך.

אספקלריה

שחקן צריך להיות כשרוני ולהראות טוב.
זה תסכל אותי כשחשבתי על זה.

סופר צריך להיות כשרוני, וזה לא משנה אם הוא מכוער.
זה עודד אותי מעט.

צריך לבוא,
צריך להביט טוב באספקלריה,
ולהבין.

טהור כל מה שתבחר לעשות לאחר מכן.

פאטה מורגנה של נוסטלגיה

היום לא כמו פעם.
זאת עובדה שכנראה אין עליה מחלוקת
בקרב רבים או מעטים.

מגדולי הפסימיסטים והציניקנים הגיבור שלכם.
לא תתפסו אותו רובץ על חומת ברזל ומריע
לאביר שאבד עליו הכלח.

לא תתפסו אותו מבכה על היעלמותה של
האימפריה הנכחדת או הנסיכה שכבר אינה.

היום לא כמו פעם.
היום המצב טוב יותר.

שאלה ותשובה - חלק ב'

משה, למה אנשים טובים סובלים?

אני לא חושב שאנשים טובים נועדו
להנות או להפך. אין סתירה בכך
שאדם טוב יסבול.

לא הייתה הבנה. אז הסברתי שוב.

אף אחד לא הבטיח לאדם הטוב
שיקבל "שכר" על התנהגותו.

לא אהבה את התשובה שלי.

שיקומו של הפרח הגוסס

ישבנו לבד על הספה והשעה הייתה מאוחרת.
כולם כבר הלכו, אבל היא נשארה. לא התייחסתי
אליה כפי שהתייחסתי למקלט הטלוויזיה,
אני לא זוכר מה זה היה. שידור חוזר.

היא דיברה גבוה וחשבה נמוך.
היא אמרה שאנשים עובדים כל החיים
בשביל מה? בשביל לשבת בגיל 50 רגל
על רגל?
הנהנתי להסכמה ובהיתי.

היא אמרה שהיא לא מאמינה במוסד
הנישואים ושהיו לה שלושה חברים
בתקופות ארוכות שהיא מאוד אהבה.
לא עניתי.

היא אמרה שאנשים רודפים אחרי
הזמן מבלי לדעת מדוע.
הנהנתי בהסכמה ובהיתי בחזה שלה.

-
הפרח האדום מעולם לא יצמח כאן,
ההתפזרות הייתה רחוקה והחלטתי
עם הכבדות הרעיונית הפרח לבטח גוסס.
היא הייתה כל מה שגבר בגילופין לא צריך
ב3:45 בבוקר לבד על הספה.
-

שאלתי אם היא מאמינה באלוהים.
היא אמרה שכן.
דרשתי להגדרה של אלוהים.
היא החלה מתפזרת בין כשלים לוגיים
שונים זמן שבהיתי בה והיא בהתה בי,
צלולה. אך לא אני.

אמרתי לה שהעולם נברא לפני 13.7
מיליארד שנה. לא בטוח שהאמנתי בזה,
לא בטוח שהיא אהבה את זה.

היא הזמינה מונית,
אני ראיתי את האור בדמותה של מישהי אחרת
שתעבוד לשיקומו של הפרח הגוסס.

שיחה עמוקה ולא חשובה

- הדמויות להלן אמתיות למחצה -

שאלתי איך הרולינג סטונס שרדו
47 שנה מבחינה מקצועית.
הם הרי בינוניים פלוס.

הייתה הסכמה לגבי השורה האחרונה.

נשאלתי איך אני חי 24.7 שנה.

נראה לי שעניתי שאני נאחז.
נאחז בתקוות שעד כה התגלו כאבודות.
ברגעים אלו אני מתכנן את התקווה
החדשה.

מעטים

מעטים הם האנשים שהגיעו
לדרגה אלוהית ע"י השימוש
במילה המדויקת.

יכולתי לראות את המעטים,
אך מאחוריי אותה גלימה שחורה.
אלוהיים. וטוב שכך.

חץ המוות

החצים כוונו אליו מכל עבר
ואיימו לחסל את הגיבור שלכם
באופן סופי.

החץ הראשון כמעט השלים את
המלאכה, השני כבר היה קרוב יותר.
השלישי מכוון ברגעים אלו ממש,
הגיבור שלכם זקוק למחסה
מפני החץ השלישי שימית הרס ושעמום עד.

מנסה לפתור את התעלומה ולהבין
מדוע אנשים חושבים שהחצים הנ"ל
פחות מסוכנים מכל נשק קונבנציונלי אחר.

פגישה בבית קפה והכרזה רשמית

ישבנו בבית הקפה הכי קטן
באזור, אהבתי את זה.
לא היו הרבה אנשים.
השיחה הייתה רדודה בדיוק
כששמתי לב לציפור המפוחלצת
מעל המנורה העתיקה. הבטתי
בציפור במשך דקה, אולי יותר.

הפגישה הוכתרה בהצלחה חלקית
לאחר שהכרזתי באופן רשמי
שחצאית זאת המצאה מכובדת.

מישהו צריך לקבל על כך הוקרה.

עבודה

מעולם לא הייתי איש עבודה.
השיא נקבע לאחר שהמלצתי לתמר
להפסיק לעבוד בימי שישי.
דקה לאחר מכן נשקל להפוך
את יום שלישי ליום שבתון.

ההצעה נשקלת ברגעים אלו ממש.

הפרש הבודד

הפרש הבודד יכול היה
להיות עצוב ממצבו העגום.
כשהפרש הבודד היה נפגש
עם אותם דברנים,
הוא היה נזכר בבדידות שהייתה מקבלת
פתאום משמעות שונה.

סוף.

10.9 - מאיץ החלקיקים

מדען גרמני שלא הוזמן "למסיבה",
טוען שהניסוי ימחה אותנו מעל פני האדמה.

הגיבור שלכם ממליץ לכם לעשות
דברים שתמיד חלמתם ולא יכולתם לעשות.
כמו לשמוע רדיוהד שוב.

מדוע (כמעט)

שנה שלמה אני הבעלים של הרכב
היפה ביותר באזור.
מעולם לא נהגתי בו.

הנסיעה לים ארכה שעה וחצי
בגלל הפקקים.
מעולם לא נכנסתי למים באותו יום.

ערכתי את השולחן לכבוד האירוע
המיוחל מזה חודש.
מעולם לא הכנסתי משהו לפי באותה ארוחה.

חיכיתי לאלבום השביעי של רדיוהד
במשך שנתיים תמימות.
מעולם לא קרעתי את הניילון מעליו.

תג המחיר על העניבה הכחולה עם
הפסים הלבנים הראה 199 ש"ח.
מעולם לא ענדתי אותה לשום אירוע.

מעולם לא היה לי הסבר מדוע נהגתי כך.

משה Vol.1

משה Vol.1 נראה באופק.
למען האמת הוא כבר פה לידי
ולא ממש התגעגעתי אליו.
ככל הנראה שיבלה פה בתקופה הקרובה.

הצפי שידו תהיה על העליונה.

בוב דילן והאמת, לראשונה

it's shameful and it's sad,
I lost the only pal I had,
I just could not be what she wanted me to be.
I will turn my head up high
To that dark and rolling sky,
For tonight no light will shine on me

- בוב דילן,
מתוך Nashville Skyline 1969.

הוועדה שמונתה עדיין לא הצליחה להחליט
מדוע הוא לא יכול היה להיות מה שהיא כל כך רצתה,
ומה היא רצתה.

נשמות מסכנות

100% מהאנשים היותר משעממים שהכרתי
מתישהו השחילו לעברי את הדבר הבא.
- בלי עבודה הייתי משתגע -

אם לא הייתי במיעוט הייתי מנסה
להתגונן מפני האויב שהולך ומתעצם עם השנים.

שתי עובדות

כל בית צריך מחסן
וכל אדם צריך עט ונייר

מי שחושב שבית לא זקוק לאחסון
יכול ללכת לעזאזאל מבחינתי.

תעתועים

בסמוך מאוד לפסל שהרשים אותי בכתובים עמדתי.
ממש במרחק נגיעה. התרשמתי מהפרשנות שניתנה
לו ועכשיו אני ניצב מולו ואיני נפעם עוד.
פני חסרות הבעה.
שבועיים של ציפייה ומה שמשך את תשומת ליבי,
זו הציפור שריקדה לה על כתפו השמאלית.

נפרדתי מהפסל שלא אראה שוב. לא הצטערתי.
הוא לא הרשים את מוחי וליבי, אך זיכרוני לא
הרפה ורצה לפגוש בו שוב.

עתה אחפש את אותו הכוח שיוכל לגרום לזיכרון
לדעוך ולגרום לרגע ההוא להיות סופי ואחרון.

כל הדרך אליה

יכולתי לעלות בזכרוני את כל
החלקים החשובים והפחות חשובים שהיו בה.
כל הדרך אליה. ראיתי לנגד עיניי את מבטה
האפל שיכול היה להמית עליי יגון או שמחה.

כל הדרך אליה.
הייתי תקוע כזומבי סומא, מנסה לשחזר את
חיוכה המאופק וקולה המטורף שניסר את מוחי
באותו בוקר של יום שני.

כל הדרך אליה.
ניסיתי לפתור את התעלומה שכבר לא הייתה קיימת.
אך ניסיתי בכל זאת. לפצח את ליבה שפוצח עשרות
פעמים בעבר.

שוב נזכרתי בחיוך שחוייך בעל כורחו,
אך עדיין עשה את העבודה.
עדיין החריב את עולמו
כשעשה דרכו אל המישהי האחרת.
בעל כורחו.

ניל יאנג ותהייה קלה

1. ניל יאנג

Tell me lies later, come and see me
I'll be around for a while.
I am lonely but you can free me
All in the way that you smile
Tell me why, tell me why

2. תהייה קלה

סתם נדמה לי ש for a while זה החלק החשוב בקטע שבוצע בעבר
הלא רחוק ע"י תום יורק ולהקתו.

אוטופיה להמונים

זה קרה אתמול, היא הייתה מלאת שמחת חיים.
היא דיברה גבוהות על המצב, שכמעט ולא הצלחתי
להבחין בה בשלב מסוים. היא ריחפה לעבר אוטופיות
קסומות שהייתי רוצה להיות שייך אליהם.

היא כמעט כבשה אותי באוטופיה להמונים,
כשנפרדנו יכולתי רק לומר לה שזאת הייתה אגדה
נהדרת ואנצור אותה בזיכרוני לעד.

פניה הסמיקו כשאמרתי לה שלא יהיה שלום בדור הזה.
הנחתתי אותי בחזרה למציאות, היא ניסתה להתנגד, אך
לא הייתי צריך לעשות הרבה כדיי להעמיד אותה על טעותה.

הרגשתי רע כשראיתי אותה מתרחקת ממני, עצובה.

גלידה

- מבוסס על סיפור אמיתי -

אכלתי את הגלידה הטובה ביותר שאכלתי (אי פעם).
היא הייתה גדולה, אך נגמרה מהר. מהר מדי.
אני חושב שאני לא מצליח לזכור את הטעם
שלה, למרות שזה היה לפני מספר שעות.

החלטתי שאני רוצה את אותה הגלידה.
- החנות נסגרה -

חיכיתי שהחנות תפתח שוב,
בידיעה שאולי זה לא יקרה לעולם.
מסתמן שזה לא יהיה הדבר שיעצור בעדי.

שיר קטן

את תלכי לדרכך
וגם אני אלך לדרכך

שעתיים איתה

לאחר שעתיים שביליתי בחברתה באותו בוקר
יצאה המסקנה הבאה:

העולם תמיד היה מחולק לשני סוגים של אנשים.
כאלה שנשכבים בקבר עם בקבוק וויסקי סגור.
וכאלה שמעולם לא חוו בקבוק וויסקי מלא יותר משלושה ימים.

סמים קשים

אמרו לי שלסוחר הזה יש את
המבחר הגדול ביותר שאפשר לתעד.
אמרו שהשהייה במחיצתו או במחיצת
חומריו גורמות למספר לא מבוטל
של בני אנוש אושר כמעט נצחי.
אך זה מעולם לא הוכח.

נחשפתי לסוחר שהתגלה לי באור יום.
יכולתי להסיק שזהו החומר הטוב ביותר
שאפשר היה השיג מזה עשורים.
ריחפתי במשך שעתיים עד לשימוש הבא.
הרגשתי שהוא שלי והוא אכן היה שלי,
מתחת למסעדה, באור היום. יכולתי
לראות את עניי החוק לוטשות בי מבטים
ומסתלקים.

עכשיו כולו שלי, וזה פשעו היחיד, היה נגיש
לכל מי שביקש ולא פחד להיכנס. החלשים
לא שורדים וגולשים חזרה לתוך המציאות החלשה.

עדיין יכולתי לראות בזווית העין חצאי בני אנוש
מגששים דרכם אל עבר הסמטה החשוכה, בדרך אל
החומר הזול והרפה שכנראה יגזור עליהם שינה
לא רציפה בקרב חצאים מסוג אחר.

נטייה מעוררת מחלוקת

לגיבור שלכם יש נטייה לבזבז כסף רב
על דברים שכנראה מעולם לא ימצאו את
לבבותיהם של השטוחים מבנינו.

ציור מושלם

שאלה אחרונה. מתוך ראיון ארוך מאוד
שלא התעלה לרמה גבוהה במיוחד בסטנדרטים
של סוף המאה ה20.

שאלה:
למה אתה בז כל כך לשאיפות?

תשובה:
תנסה לצייר לך את העולם המושלם.
תראה איך אתה נכנס לדיכאון קליני.
לא בגלל שזה כנראה לא יקרה,
בגלל שזה לא כל כך רחוק מלהתקיים.

קביעה נחרצת (ביותר)

היום יכולתי לקבוע באופן נחרץ ביותר
שאני נמצא במיעוט לוגי בכל הקשור
ליעילות פעולת השינה המודרנית.

הצדק יכול להיות לצד המיעוט הלוגי
הזה, אך מסתמן לפי שעה שגדולי
המוחות לא יטרחו להוכיח את חפותו.

החלטה כמעט סופית

31.8.08, שעה 8:08
משה מחליט באופן כמעט סופי
שהוא לא מוותר על החלום האבוד
שלו.

לפי שעה, מסתמן שהוא יצטרך לשאת בעול
התוצאות העתידיות של כל זה.

הקטע השישי שמסביר כמעט הכול

הוא ראה אותה כפי שאותה אהב באותו מקרה.
פותחת שער עצום. לרווחה כמעט מוגזמת.
הוא עשה הכול כדיי לנצל את הרגע ולדלות
כל פרט נדיר שישמשו בעתיד ואולי לפני שהיא
תחליט לסגור את השער.

הוא נעמד מול השער עם השק הכבד,
איך יצור כל כך קטן מצליח לשלוט באופן טוטאלי
על שער גדול כל כך. הרהר והלך.

הקסם והקוסם

(הדמויות אמתיות ואינן פרי דמיונו של המחבר)

ש: משה, מה מיוחד בבוב דילן כל כך?

ת: הבן אדם קוסם.

ש: מה הקסם שלו?

ת: הוא מחזיר לי את החיוך לפנים, למרות שאין
לי כל סיבה מוצדקת לחייך. זה קסם.

אין מנוס

אין מנוס יותר.
הכתובת כתובה על הקיר ובגדול.
עכשיו אני צריך מישהו אמין שיקריא לי מה כתוב.

דבר אחד היה בטוח,
מי שכתב את הכתובת צריך להיות מטורף.

לורד ג'ורג' ביירון וקישור בעייתי

"כדי להיעשות משורר צריך להיות מאוהב או אומלל"

הלכתי לישון כשהמשפט הזה רובץ בראשי
כעש לנורת לילה דולקת.
כשקמתי מהשינה עדיין לא הצלחתי להבין
את המשמעות הסבוכה של מילת הקישור "או" בציטוט.

מרלון ברנדו ותודעה בינונית

"...מותר להסתכל במראה, זה יותר ממומלץ. הדרכים לעשות זאת יכולות להיות כואבות אך לא חשובות. מה שחשוב זה לראות מה נמצא שם ולהבין את המשמעות. ברגע שאתה לא מבין את המשמעות אתה גוזר על עצמך חיי סבל ותודעה בינונית. מרלון ברנדו היה גאון ונשאר גאון, היה לו את זה תמיד. הוא הסתכל בראי, כנראה שלא פעם אחת, אבל הוא לא אהב את מה שראה למרות שזה היה דבר יפה תואר."

סוף.

התנצלות

הוא התנצל בפניה מספר פעמים
היא סרבה לסלוח לו.

הוא הציע לה במבליק אדום,
והיא התרככה קמעה.

הוא חושב שהוא הצליח במשימה.
היא תשמח לאכול במבליק אדום.

מיץ גזר וגוסטאב מאהלר

קניתי מיץ גזר וחשבתי עליה.
קניתי את הסימפוניה השנייה של מאלהר (בניצוחו של אוטו קלמפרר)
וחשבתי עליה.

אני חושב שחשבתי עליה בעוד כמה מקרים.
היא באה והולכת, אורחת באירוע להמונים.
מבקרת ונעלמת. עושה גיחה קלה, וכבר אינה.

ירדתי בתחנה ולא הצלחתי לחשוב על משהו אחר.
הסדקים אי שם בראשי נשמעו.
אומרת לי, 'כשאתה תהיה שם אתה תדע'.
אני לא.

איכשהו היא תמיד מוצאת את הפרצה, ושוב נכנסת.
מישהו צריך לאטום את הסדקים וזה לא יהיה אני.

מדבקה של 2010

בעולם אחר או במציאות אחרת,
היה נראה לי מוזר שהאדם היחיד
שנוסע באוטובוסים מבלה כל כך
הרבה פעמים במוסכים ובמכוני בדיקה לרכב.

היום לקחתי רכב לטסט, שנסעתי בו במקרה
הטוב פעמיים. מסתמן שהפעם השלישית תהיה
בטסט הבא.

מעניין איזה צבע יהיה למדבקה של 2010,
כאילו שזה משנה לי.

סוף

הסוף הטריד אותי מעט
הוא יחיד, אין לו רבים.

ניסיתי להבין אם סוף קיים
במציאות כמו שהוא קיים
בסרטים, ספרים או ספרי בישול.

נהוג לחשוב שכל דבר שיש
לו התחלה, יש לו גם סוף.
יש התחלה לכל זה? ואם מי
שהתחיל עם כל זה לא הותחל באמת?
יכול להיות שתמיד הכיסא הזה היה פה?
או החומרים שממנו הוא עשוי?

הסוף בספרים הוא מזויף.
אם לא היו ספרים כנראה שלא היינו
שומעים על המילה 'סוף'.

אם רק היינו יודעים ממה הכל החל,
היינו יודעים איך הכל יסתיים.
אם אין התחלה לאלוהים למה שיהיה לו סוף?
שלנו יהיה סוף.

עדיף להניח לאנשים לנחש איך הכול החל.
הם לא יצליחו.

מכתב פרידה

אנחנו מכירים 5 שנים, ואני מרגיש כאילו
פגשתי אותך אתמול במכולת. התבונה היחידה
שהענקת לי במשך כל הזמן הזה הייתה בעיקר
צרכנית: לעולם לא לרכוש אלבום מוזיקה על פי יופי העטיפה.
ועל כך אני חושב שאני מודה לך.

אני מאחל לך המשך חיים מאושרים שבהם
לא אהיה שותף בשום צורה. אשמח אם תביני
שאני מעוניין שזה יהיה הקשר האחרון בנינו.

בכנות,
אני

כוכב נופל

ראיתי כוכב נופל שהוא למעשה מטאור.
כוכבים לא נוטים ליפול.

ביקשתי משאלה.
כעבור שעה התאכזבתי לגלות
שהיא מעולם לא תתגשם.

איש האמת / ושקר גס

אני הוא איש האמת שחדל מלשקר כדיי להשיג את מטרותיו.
יום לא קל עבר עליי כשהתבשר לי שאיני חייב לשקר עוד.
אם כי לא שוכנעתי,
עד שפלוני לחש לאוזני:
"לשקר יש פרחים, אך אין לו פרי"
ואז הוחלט,
זהו שקר גס.

פרי השקר יהיה מתוק אך יגרום לי לקלקול קיבה. הייתי בטוח.
פרי האמת יהיה מעט חמוץ ויגלוש בקלילות, עם הזמן. לא הייתי בטוח לגבי זה.

בקתה ואגם

המקום הזה, ורק הוא, יכול להוות מפלט למשה Vol.2 המאוכזב.

פרדריך ניטשה וסכסוך מתוקשר

"אלוהים מת"
- ניטשה, 1883

"ניטשה מת"
- אלוהים, 1900

הציטוט הראשון מעולם לא היה נכון יותר
אילו הציטוט השני לא היה נכתב.
מי כתב את האחרון?

ניסיתי לתפוס צד בסכסוך, אבל לא
ברור לי מי הם השחקנים הראשיים
במחזה שכנראה יהיה שובר קופות.
הכשלים היו גדולים על חושיי שהתכווצו
ככל שבחשתי בדבקות הרעיונית.

אפשר למנות בורר, והוא אכן מונה.
אך זה שלח יד בנפשו.

לבנתיים אני נמנה עם הקולות הצפים.
מסתמן שאצוף לעד.

שעשוע וכוח עליון

עדיין לא החלטתי אם הוא שם,
אבל המצב שלנו גרם לי להבין שאולי הוא כן,
והוא משועשע מהסיפור שהוא רקח פה.

מסע (לליוי)

מסע

הבטתי מהחלון מקומת הקרקע, הכול נראה לי כל כך לבן פתאום.
הכביש המהיר טושטש קמעה בשל הערפל הכבד, או מסיבה אחרת.

החלטתי להיכנס פנימה, לתוך הפאר
החיצוני שנגלה לעיניי. הייתי סקרן ובמידה
מסוימת מיואש. הרגשתי את האבדון
מהאכזבה העתידית וההשלכות לכך.

רעדתי, ולא מקור, כשעשיתי דרכי למקום
האפל. התנגשתי חזיתית בעמוד חשמל
גבוה, הכוכבים נפלו מהשמיים לעברי.
כרית האוויר נפתחה בדיוק ברגע
הנכון כדיי להציל את כל יקומי וקיומי
עלי אדמות. המסע מתחיל ונשאר בזכות
הכרית. האחות בדיוק הוציאה אותי מרחם
אימי. אני חב לכרית את חיי ואת כל מסעי.

עברתי לחדר תוסס, שלושה אנשים נעמדו
בפינה והסתכלו לעברי, הם רצו את נשמתי,
ואני רציתי לברוח משם כמה שיותר מהר.
הרעש עשה לי רע, רציתי רק לשים את הראש
ולנמנם. כשזה לא קרה התפללתי לאל שיביא
עימו את הגשם ויגאל אותי ממבטיהם
העוינים. ציירתי לי עולם בו אני תולה את
אחד מהשלושה, עולם בוא אני עליון עליהם.
התפילות לאלוהים לא עזרו, הגשם לא הגיע/
אני ילדו כפי שהם היו. נסתי מהמקום, עם חיוך.

זה היה הוא בקצה החדר, הוא ישב עם אשתו,
אם עם אישה אחרת. בוב דילן, ישב עם 32
שלטים ועל כל שלט כתוב משהו אחר. קפאתי
במקום לנוכח התמונה. אם היה רגע יותר ממושלם
זה היה הרגע. מהחלון ראיתי את החיזיון, אף אחד
בחדר מלבדי לא ראה אותו. אולי אני מיוחד,
אבל רציתי להוכיח להם שאני רואה, זה שם, רציתי
לצעוק להם. אף אחד לא שמע. שלושה פריקים
שישבו באותו חדר קראו לי משוגע. לא התייחסתי.

הזעזוע והאימה אחזו בי למראה הפשע הנתעב.
גבר כבן 50 לבוש חליפה מחויטת, אוחז
בחולצותיהם של שני נערים שלא רוצים להיות
בחברתו. מזוודה הייתה זרוקה בצד החדר
כשאני יכול להבחין באריזה מרושלת מפאת חוסר
זמן. היה בו רוע גלוי, העיניים שלו בהקו כשאחז
בהם ולא הרפה. הרגשתי לפתע קור עז שנכנס
מבעד לחלון, לא הצלחתי לחשוב על פתרון
שיחמם את הזוג המסכן, אולי ג'וני קאש היה
עוזר לי פה. הדמעות החלו קופאות מהקור.
לרגע סובבתי את הראש, כשחזרתי לאימה,
ראיתי רק שני אנשים. הלעגן הזקן ומשהו טהור
שלא יכולתי להגדיר, החלטתי שכך נראה הירח.

נפלטתי לתוך משהו שנראה כמו ניו יורק,
הרגשתי שאני לא עומד בקצב. הגוף שלי מתחיל
להיחלש, הקצב רק הוגבר והוגבר. החלטתי לעצור
ולחשוב בפינת הרחוב. התאכזבתי כשראיתי
את פניהם של האנשים, לא היה בהם כלום
בעיר הזאת. יכולת לדרוך עליהם כחרק ולא
ירגישו. ניסיתי להסתתר מהאנשים המסכנים,
אבל לא יכולתי. התחלתי לבכות כשראיתי
זבוב בורח מההמון. רעיון לעתיד, הרהרתי.

נפלתי לתוך מקום שהוחלט להגדירו כתחנת
משטרה. ראיתי אותם יושבים שם על הכיסא,
זעופים. הם לא הביטו אחד על השנייה. האחד,
שמן, אוחז במכשיר רדיו שפלט זבל. והשנייה
בעלת תספורת מזעזעת של האיש ההוא
מאירופה. שמחתי שהם היו שם. גורלם נחרץ
ובצדק. עברה בדיוק דקה מהרגע הזה
כשהבנתי שאני נמצא בועלם דמיוני שבו הכול
טוב ואין לי שום שליטה עליו, רציתי לברוח
להתחלה, להפסיק הכול במכה. שוטרים תפסו
אותי כשניסיתי לחנוק אחד מהם, עשיתי כל
מה שיכולתי , זה מעולם לא הספיק.

אמא שלי הופיעה פתאום, החלה מרצה לי
על החיים שלי. היא אומרת שאני לא מנהל
חיים אחראיים ושאני צריך ללמוד מהבן דוד
שלי. שנאתי אותו, אבל הוא היה מוצלח.
היא דיברה ברור, ולא נתנה לי הזדמנות להגיב.
ההרצאה לא נמשכה זמן רב והמסע שלי
נכנס לפסק זמן שהייתי זקוק לו. אמא הביאה
לי פתק עם הוראות להמשך המסע. תודה.

החדר היה מבריק והפתק של אמא היה בידי.
הם ישבו כולם בשולחן ארוך, כולם מבוגרים
עם משקפיים לא אופנתיות. נכנסתי ואז נעצרתי
לרגע. למה אני פה? שאלתי את עצמי. אני צריך
לעשות משהו? למה המסע תופס כיוון אחר?
הכול נעצר ואני מוצא עצמי בחדרון קטן מלא
אותיות. למה? יצאתי משם וראיתי אנשים
עם חליפות מתקדמים לעבר הר של זהב,
ואני לא מצליח להדביק אותם. להפך, אני רק
נסוג. זה היה יותר מדי מתסכל בשבילי.

מפתח מדבר, ואני לא משקר. הוא הודיע לי
שהוא שומר על כל חפציי מעתה. לא הבנתי
איך הוא מדבר, רציתי לשאול אותו. אבל הוא
הפסיק לדבר לפתע. לאחר המתנה של 2 דקות
הוא הרגיש שאני עצוב והחליט להודיע לי
שאני הוא חברו עד למוות. זה עודד אותי.
ראיתי יצורים קטנים מטפסים על קירות החדר,
שאלתי את המפתח לאן הם מטפסים.
אבל ראיתי רק את ההשתקפות שלו, הוא לא
היה שם באמת.

הרגשתי חנק הולך וגובר כאילו מישהו הפסיק
את הזרמת החמצן לכדור הארץ. בדיוק הנשיא
החל לקשקש בטלוויזיה שהעם חושב שהמלחמה
ראויה ומוצדקת. היה לי קשה עם זה, זה חנק
אותי, לא היה חמצן בדיוק כשהבוס המצורע שלי
התקשר וביקש שאני אבוא למשמרת לילה.
רציתי להפסיק להיאבק בחנק, אולי עדיף
לא להגיע לעבודה בלילה. העייפות השתלטה
עליי ורציתי ללכת למקום שמח יותר, אבל
הוא לא היה בנמצא. הרגשתי את שאני נחנק
וכנראה לא אגיע לעבודה, זוהי נשימתי האחרונה.
הרהרתי. בלי הפתעות מיוחדות. ראיתי
בסופי בית וגינה שכל כך רציתי.

ידעתי שהמסע קרוב לקיצו, ולמרות המראות
הלא קלים, הרגשתי שאני חי. הרגשתי שאני
רוצה להישאר כאן לעד ולחוש את הכול בהרגשה
אחרת, במציאות אחרת. זהו, מכאן המזל
שלי משתנה, העולם לפני המסע נמחק בשבילי.
אהובתי עומדת איתי על קצה ההר, ראיתי
בעיניה שהיא רוצה לדחוף אותי למוות. אבל
היא רק התכוונה להציל אותי ממוות, היא
הגיבורה שלי. הלכתי איתה אירוע המרכזי
כשהוא החל לקרוא בשמי, התעלמתי ממנו,
לא רציתי בחברתו. זה היה היום שבו המזל שלי
הופך ורוד, המסע שהציל אותי לא כולל בתוכו
את האיש הזה. נמלטתי ממנו אחוז בזרועותיה.
הרגשתי שזהו המסע המדהים ביותר שאדם
יכול לחוות, הרגשנו את התהילה אופפת אותנו.

ידעתי שזה הסוף, לא החלטתי אם המסע יהיה
חלק ממני גם כשהוא יסתיים. אני עתיד לגלות
שהוא יהיה יותר אני מאשר חלק ממני. הכלוב
הגדול של הכלבים היה מחוספס. הכלב השחור
הגדול, נבח עליי מתוך 619 האנשים שהיו באזור.
כל ה619 פשוט התאדו לי מהעניים והוחלפו
באחרים, אני היחיד שנשארתי שם. נשארתי
לתהות לגבי יצירת המופת, לגבי כל היופי שהעולם
מציע ורבים לא מסוגלים לראות. הוא המשיך לנבוח,

אבל אני הייתי דומם. נשאתי עיניים למעלה והבנתי
שכאן זאת היציאה. כולם חלפו כבר עשרות פעמים,
מעמידים פנים שהם חיים. אבל אני ידעתי את האמת.
הם היו ציריכם להאט מעט. להביט על המסע
שלי, על היופי של אהובתי. הם חלפו מהר, כשעשיתי
את דרכי השמיימה, מעלה. אל עבר האור.

עכשיו אני בקומה ה54, קומת הקרקע נותרה למטה,
עם עברי. לא רק יופי, הבטתי שוב על הכביש המהיר.
הפעם בהערצה. בידיעה שהוא לא רק יפה מהחוץ,
היה בו הכול גם מבפנים.

רמז

גם כשהרמז מובן, תמיד נחמד להכחישו.
בשלב כלשהו צריך להרים ידיים.

האמת חזקה מהרמז המוכחש.
אם כי, לא תמיד.

Ça Ira

הרבי הנקוק

Cantelope Island

מספר מילים על הרבי הנקוק:
הוא טוב.

לא פה

ליוי אומר/ת:
(אני לא פה רק באתי לשים PLAY)

משה אומר/ת:
(אני לא פה רק באתי לראות מה פשר הצלצול של ההודעה)

סוף.

שאלה ותשובה

שאלה: מי לדעתך טוב יותר, בוב דילן או לאונרד כהן?

תשובה:
תראה בחור צעיר, בוב דילן הוא אבי המוזיקה, הוא היה פה ראשון
לפני כולם והשפיע על דורות של מוזיקאים עצומים. הכוח שבמילים
שלו השפיע על דור שלם שהלך אחריו עם כמיהה לחכמתו ותהילתו.
אני לא יודע איפה היינו היום ללא בוב דילן, מה היינו ללא "שרה",
"נישא ברוח", או "בחורה מצפון המדינה". הוא פתח לנו את הדלת
הגדולה ביותר שנפתחה בתרבות של המאה ה20, עד היום אפשר
לראות אנשים עוברים דרכה, מתענגים על היופי, הגאונות ופריצת
הדרך האמנותית והחד פעמית. אני פסעתי דרכה, דרך הצוהר שנפתח
לרווחה. והיה מקום לעוד רבים שראיתי משתרכים אחריי ולפניי.

אבל,
לאונרד כהן.

אהבה

כל היופי שבעולם לא ניתן לבחורה,
הוא ניתן לה. פתוחה לכולם, עם ההוד
והפאר שמאפיין רק אותה.

לכולם יש רשות וכולם מסוגלים להבין
או לרכוש אותה. נותר רק לבחור,
כי לה פנים אינספור. תבחר את היפה ביותר.
והיא שלך.

חוסר הבנה בסיסי

מעולם לא הבנתי למה הן רצו אותי.
מעולם לא אבין למה הן לא רצו אותי.

שלושת העכברים שבסיפור אולי
היו עוזרים לי להבין, כנראה.

לפי שעה, אנסה להבין לבד.

חיסול ממוקד

"בזמנים כאלה, טוב להיות עם מישהו שמשתוקק לאותם דברים כמוך
ופתוח ולא סגור לאנרגיה שלך. הייתה לה יכולת לגרום לי להרגיש כאילו אני
לא באיזה חור נידח. יום אחד כשהרכיבה משקפים מתכתיים
ראיתי את עצמי בזעיר אנפין וחשבתי כמה קטן נהיה הכול"

בוב דילן

17.8 - התחלות

Well I don't know why I love you like I do
Nobody in the world can get along with you

Well, she was just 17,
You know what i mean

I wanna tell you how its gonna be
Youre gonna give your love to me

Lime and limpid green
a second scene,
A fight between the blue
you once knew

Strikes the bell for 5 o'clock, Uncle Arthur closes shop

Suzanne takes you down to her place near the river

Well my time went so quickly,
I went lickety-splickly out to my old '55

You are the sun and moon and stars, are you?
and I could never run away from you

המילה והשריר

מי יותר כישרוני,
לאונרד כהן או אוסיין בולט?

מה זמני ומה נצחי?
האם הכישרונות זהים בתרומתם?
האם זהים בקושי הפיזי והמנטלי?

מי חי יותר, המילה או השריר?
ואת מי מהם תרצה לקדש במציאות אוטופית?

על חלק מהשאלות אני מסרב להשיב בשלב זה.

משה Vol.2

אולי אני לא אותו אדם שחשבתי שאני.
בפברואר 1984 נוצר משהו לא מוגדר,
עקב ניסוי ספק מוצלח של זוג עם שאיפות
בינוניות.

מאז יש ניסיון להגדיר, לחבר, להבין או לתכנן
את המוצר.
אפילו שלחו לו מפה עם הרבה צבעים שהוא
ניסה להבין, אך לשווא. הרבה צבעים, הרבה מספרים.

יש לזה צורה כלשהי,
בזה הוא היה בטוח, מישהו היה צריך לעצב
לו אותה, לארגן לו אותה במוח. והמפה הזאת
לא עשתה זאת כהלכה. היו שם הרבה צבעים
שהוא לא הבין. כל הצבעים התערבבו לו במוח
ויצרו אנרדלמוסיה של גוונים לא ידועים.

כולם, לעיל, היו מעט שונים ממנו.
לא הבינו את התוצר עם ת.י 2.84
ספק מיזנתרופ, ספק היפוכונדר, ספק בן אדם.
כישלון בהגדרה. כישלון במטרה.
המפה נזרקה.

כולם, עכשיו, היו מעט דומים, אולי שווים.
מגלים לתוצר את חלק ב', החלק שהוא החליט
שהוא האמיתי. הצורה המושלמת שאיתה יחיה לעד.
עד חלק ג'.

מטפס הרים

מטפס הרים שמשקיע רבות להגיע לפסגה.
כשמגיע לפסגה, מה נותר לו מלבד לקפוץ למוות?

סוף.

בוב דילן והרגשה נפלאה

"...הרגשתי כמו אידיוט ולא רציתי להיות שם.
יכול להיות שכל העניין הוא טעות. אני אצטרך
ללכת לאיזה מקום לחולי נפש ולחשוב על זה.
אחרי שאמרתי ששכחתי משהו במלון, יצאתי
החוצה לרחוב פרונט והתחלתי ללכת, הרכנתי
את ראשי אל מול הגשם המטפטף. לא תכננתי
לחזור.
אם אתה מוכרח לשקר, כדאי שתעשה את זה מהר והכי טוב שאפשר..."

-"כרוניקות -חלק 1", עמ' 124, פסקה שלישית.

נאמנים למסלול מדויק

מחשבה רצינית שלא סובלת דיחוי.
היא עלתה עוד לפני שהתעוררתי ונשקלה
לפני שצחצחתי שיניים וגם מספר דקות
לאחר מכן.

קיימים אנשים חיים, נושמים, שהולכים לעבודה
כל יום, מסורים למשפחותיהם ולעבודתם. קיימים.

אותם אנשים, או חלקם,
מעולם לא האזינו ל'אמנזיאק'.

הם קיימים. רואים אותם בכביש, במשעול הצר
בדרך למרכול השכונתי, במסעדה יוקרתית וזו
פחות יוקרתית ומבעד לחלון בצוותא עם כלב
או כל חיה אחרת.

למרות העובדה הנוראה,
הם נראים לא פחות מאושרים מהמיוחדים.
אולי לא שמעו על הדבר. וגם אם כן, היו עוצרים להאזין?
וכשהיו עוצרים להאזין, היו מקדישים לו זמן?

סביר הוא שהיו ממשיכים בעיסוקיהם כחרשים,
מתעלמים מכל היופי שהעולם או חלקו מציע לנו,
נאמנים לעבודתם, למשפחתם, למסלול מדויק.
למוות.

מילים

מילים רבות כל כך תאמו,
רציתי לכתוב לה את כולן בפנקס
האדום.
אבל התייאשתי בשלב מסוים.

הוחלט לשתות כוסית קטנה
של וויסקי ולשכוח את המילים.
שוב התייאשתי.

אלין

פגשתי צרפתייה במרכול ליד הצומת הגדול.
היא הייתה שזופה יותר מהאדם הפשוט.
אמרה, אני מבורדו.
עניתי, אני מגילה.

ההממוצעת המקומית הייתה מחווירה לנוכח
הניצחון הצרפתי הגדול שנקבע מאז... מאז?
הנה להם, ניצחון בכורה בגוף שזוף לבוש
בחצאית היפה ביותר שתועדה בבית הכרם
באותו היום.

היא סיפרה לי על האוקיינוס של בורדו,
אני הקשבתי.
היא סיפרה לי שהיא שנה בארץ,
אני הקשבתי.

קראו לה אלין, מבטא צרפתי, עברית שבורה.
קראו לי משה, ללא מבטא צרפתי,
עברית שנויה במחלוקת.

בוב דילן והשקר הגדול

I've tried to get closer but I'm still a million miles from you
You took the silver, you took the gold
You left me standin' out in the cold
People ask about you, I didn't tell them everything I knew
I've tried to get closer but I'm still a million miles from you

נכתב בגילופין ע"י ב. דילן

מתוך "Times Out of Mind, 1997"

איש קר ואושר אמיתי

מעולם לא חוויתי אושר אמיתי
לכן לעולם לא אחווה צער אמיתי.

בברכה,
איש קר.

רוברט טומפסון

אם אני כאן, ללא יעילות, אז למה אני כאן?
אם היית שם, והיית לי תפוקה ויעילות. הייתה סיבה להישארות שלי.
אבל כרגע, אני כאן ללא יכולת להשפיע וללא שום מטרה וכיוון.
למה אני כאן?

לראות את המציאות ולפעול על פי החוקים שלה,
ברגע שנפעל נגדה, נשקע עוד יותר

יכולתי להאמין שיש סיבה. אני מחפש.

עיתונאי נבער

עיתונאי נבער מחליט לכתוב* לעיתון.
עורך, נבער לא פחות, מחליט לפרסם את דברי הקלס.
מכאן השתלשלות העניינים ברורה.

אם אתה באמת מתקשה להבחין בהבדל
בין משטר טוטליטרי למשטר אוטוריטרי,
אנא ממך, גאל אותנו מפתפותי הביצים
וחסוך גם בכתיבה שנונה, כזו רק גורמות לך
להראות מגוחך יותר ומעליבה אחוזים נכבדים מאיתנו.

מי קדם למי?
ומי נבער יותר?

הקורא את הזבל התעשייתי - שמהול במילים
חדות שמעלות חיוך על פניהם של בני משפחתו של
העיתונאי הנבער התורן? או
הנבער שישב מול המחשב וחשב לעצמו,
תנו לי להתבטאות ולפזר על דפי העיתון
הקודשים דברי כזב.
אני המינגווי, אני גינסברג.

---------
*המילה 'לכתוב' נכתבה בלשון סגי נהור.

עקרונות

"גללי בקר מועילים יותר מעקרונות. אפשר לעשות מהם זבל"
- מאו

לא יכולתי להגדיר זאת טוב יותר.
לכן אשתוק.

מוות

טוב אני באמת יורד,
רוצה לבוא סיבוב?
משעמם לי פה.
אני מרגיש שאני מת.
יכול להיות שאני מת ולא קיבלתי על כך הודעה.
כך נראה המוות?

לישון

פה זה נגמר,
אין לי יותר מה לתרום ליום הזה.
לא שהיה לי בתחילתו, אבל לא מקובל
לישון 24 שעות.

לילה טוב.

סמל

לסמל משמעות סמלית בלבד
והוא מצוי בעיקר בקרב מכוניות

סוף.

יום שישי של ההמון

1.
עמדתי בתחנה המופצצת מקרני שמש כששמתי לב שהארנק לא עליי.
הלכתי להביא אותו. חזרתי.

2.
הגעתי לדואר. ההמון נראה מרחוק מחוץ לדלתות הסניף.
המספר הראה 591. אני מוציא את המספר 650 האפי.
חישוב קל עזר לי להבין שגם אם הפקידות יתקתקו אדם בכל
דקה, עדיין אני עתיד לקבל את החבילה עוד שעה.

3.
נכנסתי לסופר. ההמון הופיע גם שם ובשיא תפארתו.
גיליתי את החציל הננסי, ורציתי לרכוש תה בטעם אפרסק.
וויתרתי לאור התור שההמון יצר מאחוריי הקופות.

4.
עברתי לסופר פארם.
רכשתי ספיד סטיק מאוד יקר.
סרבתי לקבל "כל העיר" בחינם או לשמוע את המבצעים האחרונים.

5.
חזרתי מיוזע לסניף הדואר, אך עם ספיד סטיק יקר ביד.
המספר הראה: 649. אלוהים יודע מתי להופיע
ולהוכיח את קיומו, הוא אחראי בלעדי לכמה יצירות
מופת, ועכשיו להתגלות הגדולה ביותר שלו מאז קריעת
ים סוף.

6.
לא חיכיתי לאוטובוס.
ירדתי ברגל.
לפעמים אי-סבלנות זה הספורט הטוב ביותר.

7.
ב"בית הפרות", בירת הנבערות המקומית, קניתי מספר ירקות.

8.
במכולת של משה, רכשתי שתייה וחלה, בדיוק כששמתי לב
שהשקיות נעשו כבדות מהרגיל.

הרהרתי, מעולם השקיות לא היו כבדות יותר אילו
האוטובוס היה מגיע לפני שגיליתי שהארנק לא נמצא איתי.

דוקטור רשע

דוקטור רשע נסע לגרמניה
דוקטור רשע חיפש השכלה
דוקטור רשע מצא מפלט
דוקטור רשע קיבל כספים
דוקטור רשע זכה למאוויו

הנה לנו בעיה.
אפשר לאטום את האוזניים חזק ככל שנוכל.
הבעיה תישאר כל עוד אנו עומדים בדלנים.

זה יתפוצץ לנו בפנים

תקליט של טום ווייטס

אתמול נרכש תקליט של טום ווייטס.
בחשאי.

עכשיו,
נורא פשוט להרשים בחורה
עם תקליט של טום ווייטס.
אני רק אזדקק לפטיפון.
ולבחורה.

הודעה חשובה - חלק ג'

מסיבת הממתקים והצפייה בסרט 'אפוקליפסה עכשיו' (ארה"ב, 1979)
שהיו אמורים להתקיים בראשון באוגוסט 08, התקיימו במתכונת
משעממת יותר בשמיני באוגוסט 2008 עקב כישלון במו"מ.

משה.

ניסיון כושל

לפני 7 דקות בערך, התיימרתי
לנסות להבין מסה של ביאליק.
7 דקות לאחר ההתיימרות פתחתי
ספר של בוקובסקי.

מעט לא הוגן,
עושה רושם שהמשורר הלאומי
שלנו השקיע חודשים לכתיבת המסה.
בעוד בוקובסקי כתב את הקטע
בגילופין.

לעתים השיכורים צלולים יותר.

הפיכה צבאית במאוריטניה

הפיכה צבאית במאוריטניה!

לעתים יש צורך בהפיכות.
אלימות ככל שיהיו, הן מבטאות רצון.
אולי יניבו פרות, אולי יניבו משהו אחר.

טיבטי קירח צריך להבין,
קבוצות בפייסבוק לא יעזרו.

Nashville Skyline 1969

His clothes are dirty but his hands are clean
And youre the best thing that hes ever seen

הודעה חשובה - חלק ב'

מסיבת הממתקים והצפייה בסרט 'אפוקליפסה עכשיו' (ארה"ב, 1979)
שהיו אמורים להתקיים בראשון באוגוסט 08 - והתבטלו מסיבות שהזכרתי
בחלק א' - צפויים להתקיים בתאריך 08.08.08.
המארגנים רוצים להבהיר שחלה תפנית חדה בקרב המוזמנים, ותהליך
הנורמליזציה שבו הם שרויים יכול לתרום לכך שהאירוע אכן יתקיים
בתאריך הנקוב לעיל.

משה.

Epitaph

Confusion will be my epitaph.
As I crawl a cracked and broken path
If we make it we can all sit back
And laugh.
But I fear tomorrow Ill be crying,
Yes I fear tomorrow Ill be crying

R. Fripp

דבק סלוטייפ

יש רגעים שבהם דבק סלוטייפ מאבד
מתמימותו ומקבל משמעות אחרת,
גדולה יותר.

סוף.

פרחים

קטפתי בשבילה שני פרחים,
אחד היה מוגן אז החזרתי אותו.

כשלי הסחה

כשלי הסחה היא קבוצת כשלים לוגיים של אי-רלוונטיות השייכת לקבוצת כשלי היסק. במשפחת כשלים זו נעשה נסיון להסיח את תשומת הלב מן הנושא הנדון.

אד איגנורנטיאם (בשם הבורות)
איגנורטיו אלנכי (מסקנה לא רלוונטית)

קיימים אנשים בעולם, שהשיחה היחידה
שאני מנהל איתם מתנהלת על פי הכשלים לעיל.
מדהים אותי שהם אפילו לא חושדים שמשהו לא בסדר.

סוף.

מים מושקעים

מתכון למים מושקעים

מצרכים

1. בקבוק ריק. 500 מ"ל בלבד
   
2. ברז פעיל / תמי 4 / מים מינרלים

אופן ההכנה

1. לשפוך את המים מהברז/תמי 4/מים מינרלים לתוך התכולה של הבקבוק הריק*.
   
2. להכניס את הבקבוק למקפיא במינוס 2 מעלות ולהמתין 85 דקות.
   

לרוויה.

----
*יש לוודא שהבקבוק לא מלא עד סופו. יש להשאיר מעט חלל ריק.

הלוחם הכול יכול ההולך מניצחון לניצחון ומשאיר מאחוריו עמוד אש - חלק ב'

Between a brother and a friend, the choice is clear

- Mobutu

נורמליזציה

תהליך הנורמליזציה יכול להמשך זמן רב.
אולי זה יקרה, אולי לא.
רבים ניסו, כשלו, ולא שבו לנסות.

גם אם מדובר בסבטקסט של הדברים,
מדובר בניצוץ ראשון של נורמליזציה.
ההגדרה תמיד תהיה בידנו,
הם שם בחוץ, יכולים להגדיר כאבת נפשם:
שוני, רוגע, שקט, רעש, חולי, טירוף ותיעוב.

אולי בסוף התהליך, נמליץ להם לפתוח
בהליכי נורמליזציה. מואצים.

עתיד

שונא את העתיד
שונא את ההווה

עם העבר אני יכול להתמודד.
לפעמים.

פגישה במאדים

פגשתי אדם במאדים שהציע פתרון.
לא אומר יצירתי, מכיוון שהיה חזוי.

"המלחמות יפסקו ואויבנו יושמדו,
אם כל עם ישראל יניח תפילין וישמור
תורה ומצוות" אמר.

"באמת?!" עניתי בתדהמה.
הבחור לא הזכיר אוגדת שריון אחת.

"אני רואה שאתה מפקפק, מה אכפת
לנו לנסות? זה לא עולה כסף. יהיו
תוצאות, אתם תראו" אמר בסיפוק.

"צודק, זה לא עולה כסף. אם כך,
אתה מוכן שנעבור בגן החיות, תניח תפלין,
תתעטף בטלית, ותכנס לגוב האריות? מה
אכפת לך לנסות? זה לא עולה כסף.
יהיו תוצאות, אני מבטיח"

הספר הקטן של היו"ר

שינה עם הספר הקטן של היו"ר.
קטן, אינו מפגין נוכחות מיוחדת
על המדף.
קדם היו נטבחים בעטיו.
צד שמאל - סינית, צד ימין - אנגלית.
מנסה להבין את המאואיזם הקטלני.
ללא הצלחה.

השעה מאוחרת,
חושב כיצד נשמע צ'ארלס מנסון,
ומנסה לחקותו.

נחרשת

כשהרמז הופך להבהרה,
מה נותר לך?
בד"כ זאת לא הבהרה, זה רמז
יש שלא מפצחים.
אבל את? בשלך.

קיימת הבהרה, ברורה, חדה,
אם כי זהירה.
את נחרשת.
מה נותר לי?
הרמז נרמז, ההבהרה הובהרה,
ואת בשלך.

הודעה חשובה

מסיבת הממתקים והצפייה בסרט 'אפוקליפסה עכשיו' (ארה"ב, 1979)
לא התקיימו במועדם, שנקבע מראש לראשון באוגוסט 08, עקב אי-נורמליות
של אלה שהיו אמורים לקחת חלק במאורע.
הודעה על תאריך חדש לאירוע תימסר באופן מסודר.

משה.

Wolf Among Wolves

Why can't I be loved as what I am:
A wolf among wolves and not as a man
Among men?

רוע

היה בה רוע גלוי.

התפנית לא חלה בה,

לא עתה ולא בעת ההיא.

קיים בה רוע גלוי.

הלוחם הכול יכול ההולך מניצחון לניצחון ומשאיר מאחוריו עמוד אש

אני המלך.
הכול למכירה והכול אפשר לקנות בכסף.

- מבוטו.

Dear Heather

Dear Heather
Please walk by me again
With a drink in your hand
And your legs all white
From the winter

פחד ותיעוב בלאס וגאס

1:05 am
hot prime

מילים טובות על ראש הממשלה

עו"ד רה"מ אהוד אולמרט,
היית ראש ממשלה הכי
אפנתי בתולדות מדינת
ישראל. לעולם נזכור אותך
בזכות העניבות המסוגננת
והקשורות כהלכה. החליפות
הדלוחות שעוצבו בדיוק ע"פ
מידותיך הטובות (שידועות בכל הארץ)

מגרעותיך שמורות במערכת.
זמננו תם.

בדמגוגיה,
עם ישראל.

שעה וחצי של כלום

רחוב פארן 6. יושב, מסתכל, בוהה, חוכך, עוצם עיניים, קם ושוב יושב.
פקח נותן דו"ח לרכב מאחור.
שעה וחצי של כלום.

סוף.

פגישה עסקית

זה כמו פגישה עסקית,
"אני אראה לך מה יש לי, ואת תראי לי מה יש לך"
ואז מתפצלים, כל אחד למסקנותיו.

נולד

30.7.08
כ"ז בתמוז, תשס"ח