דנטה לב של אבן

דָּנְטֶה לֵב שֶׁל אֶבֶן, רוֹשֵׁם רִשּׁוּם מִבְדִּי.
הוּא נָסַע רָחוֹק, עִם הַלֵּב, וְעַכְשָׁו כְּתָבָיו
כְּמִבְדֶּה צָעִיר עוֹשִׂים דַּרְכָּם לִלְבָבוֹת רַכֵי
יִשּׁוּב סָמוּךְ. הוּא רָצַה לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָם,
לְקַבֵּל עֲצָתָם. אַךְ הוּא, דָּנְטֶה לֵב שֶׁל אֶבֶן,
רוֹשֵׁם רִשּׁוּם מִבְדִּי בְּחֲצַר מֶלֶךְ אֲחוֹרִי.

בַּחֲלוֹף יָמִים מִסְפָּר, דָּנְטֶה לֵב שֶׁל אֶבֶן,
רָהוּי וּמְמֻדָּן, עָשָׂה דַּרְכּו אֶל מֶלֶךְ דּוּמְרָן,
לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ, לְקַבֵּל דַּעְתּו. הִפְצִיר
הַמֶּלֶךְ בְּדָנְטֶה לֵב שֶׁל אֶבֶן לַחֲזֹר עַל צְעָדָיו,
לָשֶׁבֶת בְּמִסְבָּאָה קוֹדֶרֶת, הַרְחֵק מֵאָדָם,
וְשָׁם, שֶׁאָדָם אֵינֹו מֵשִׂים, יִתְחָב חַרְבּוֹ הַחַדָּה
אֶל תּוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְיִשָּׂא נַפְשׁוֹ אֶל שְּׁבִי שָׁמַיִם.

דָּנְטֶה לֵב שֶׁל אֶבֶן דָּחָה הַצָּעַת מֶלֶךְ דּוּמְרָן
הַמְּכֻבָּד, כִּי גַּם הוּא בְּמַעֲמָד. אֵךְ אֵינוֹ מַצְלִיחַ
לִמְצֹא הַמִּבְדֶּה הַנָּכוֹן, מִכֹּל הַסִּפּוּרִים וְהָאַגָּדוֹת
וְהַמִּכְתָּמִים הַקְּצָרִים, הוּא נִזְהַר שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לְאִבּוּד,

כְּמִנְהָג הַתְּקוּפָה, בַּאוֹב.