בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום שבת, 13 בפברואר 2010

גוף

כְּשֶׁגּוּף פּוֹגֵשׁ אֶת הַיּוֹם הַנֶּחְבָּא.
בּוֹ נִתָּן לוֹמַר הַכָּל.
יוֹם בּוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, עָלָיו אָנוּ נוֹטִים לְדַבֵּר,
נוֹטֵשׁ לְרֶגַע אֶת הָעֲצַמוֹת,
הַגִּידִים, הָעוֹרָקִים וְהַוְּרִידִים.
חוֹזֵר לִמְקוֹם מִבְטָחִים.

מַשְׁאֵבָה נוֹשֵׂאת מִלּוֹת פְּרִידָה.
כַּמָּה נְהִירָה הָיְתָה, טְהוֹרָה, נְשָׁמָה.

כְּשֶׁגּוּף פּוֹגֵשׁ אֶת הַיּוֹם הַנֶּחְבָּא.
בּוֹ הַכָּל בְּגֶדֶר הָאֶפְשָׁר, וְאֵין לוֹמַר.

גּוּף, מֵת וְחַי בּוֹ בַּזְּמַן.
נִרְגָּשׁ נֹכַח קִסְמָה שֶׁל נַעֲרָה תּוֹעָה.
תּוֹעָה עַתָּה בֵּין זָרִים, בְּיַבָּשׁוֹת אֲחֵרוֹת,
כְּמוֹ בְּאַגָּדוֹת יְלָדִים עִם סוֹף רַע,
מְכַסָּה הִיא עֵינֶיהָ כִּמְבַקֶּשֶׁת נֶחָמָה.

וְהַגּוּף לְבַדּו, אֵינוֹ יָכֹל
לוֹמַר, כַּמָּה הָיָה רוֹצֶה!
כַּמָּה הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר!

אין תגובות: