קישואים וחשבון נפש

הַכָּל תַּם. הַשָּׁמַיִם הוֹפְכִים סָגֹל.
הִנֵּה הַקּוֹלוֹת נִשְׁמָעִים מִמֶּרְחָק.
הַשְּׁמוּעוֹת נְפוֹצוֹת בֵּין חַלּוֹנוֹת.
הַשּׁוֹפָר מֻחְזַר אֶל סוֹד אֲרוֹנוֹת.

מָרָק הַקִּשּׁוּאִים, הַנֶּחְשָׁק כָּל כָּךְ
בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, מֻרְתָּח עַל הַגַּז.
נִיחוֹחַ הַיֶּרֶק מֵצִיף אֶת חָלָל הָאֲוִיר,
כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב עַל הָאֵרוּעִים הָאַחֲרוֹנִים,

מִלְּבַד חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ.