בן חנוך

כָּך חוֹלְפִים יָמִים, וְזֵכֶר מִן הֶעָבָר מֵצִיף אִצְטַבָּת
הַזִּכָּרוֹן הַהוֹלֶכֶת וּמָאֲפִירָה, הוֹלֶכֶת וְגוֹוַעַת, שׁוֹקַעַת,
וְאָז, צָפָה עַל פְּנֵי הַיָּם.

אֲנִי מִתְגּוֹרֵר בִּרְחוֹב פִּינְסְקֶר בְּסָמוּךְ לַתֵּאַטְרוֹן.
אֶתְמוֹל אוֹ שִׁלְשׁוֹם קוֹלוֹת נְעָרִים נִשְׁמְעוּ מֵהַחַלּוֹן
בִּשְׁעַת עֶרֶב. יָצָאתִי לִקְרַאת הַתֵּאַטְרוֹן, גִּלִּיתִי
שֶׁנֶּעֱרָךְ טֶקֶס, סָמוּך לִרְחוֹב מְגוּרַי, סָמוּך לַתֵּאַטְרוֹן.
אָז הִתְקָרַבְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הִצְטָרַפְתִּי לְהִתְקַהֲלוּת
הָאֲנָשִׁים הַצּוֹפִים בַּטֶּקֶס. הַנְעָרִים לֹא זִהוּ אוֹתִי
וַאֲנִי לֹא זִהִיתִי אוֹתָם, אֶת אֲבֹתֵיהֶם וְאִמֹתֵיהֶם.
כְּשֶׁהַטֶּקֶס הִסְתַּיֵּם שַׁבְתִּי לְפִּינְסְקֶר, סָמוּך לַתֵּאַטְרוֹן.
כְּנָחָשׁ שְׂבַע-יָמִים מַשִּׁיל עוֹרוֹ. מוֹתִיר מֵיטָב שְׁנוֹתָיו
מֵאָחוֹר, מוֹתִיר לְרַכֵי הַדּוֹר לַעֲשׂוֹת בְּזִכָּרוֹן גּוּפוֹ כִּרְצוֹנָם.
וּכְכֹל שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מִתִּקְוַת הֶעָבָר וְטוּב הַנְּעוּרִים
כָּך הִתְקָרַבְתִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל שִׁירִי הַנּוֹדָע שֶׁעַתָּה
הוּשַׁר בְּפִיּוֹת הַנְעָרִים הַצּוֹהֲלוֹת, הַנְעָרִים הַזָּרִים לִי,
וַאֲנִי, כְּבֵן חֲנוֹךְ הַתַּנַ"כִי שָׁב לְקוּנְכִיָּתוֹ, עָלוּם לָהֶם.

מִי יֵדַע כַּמָּה יָמִים עוֹד יַחַלְפוּ וְאוּכַל לָדַעַת שֶׁאֵין
נָכוֹן הַדָּבָר, וְאֵינֶנִּי נוֹתַרְתִּי מַשִּׁיל וּמַשִּׁיל זֵכֶר גּוּפִי,
חוֹזֵר לְקוּנְכִיָּתִי.