לא היית בביתך

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי, בְּחֲצוֹת הַלַּיִל, צִלְצַלְתִּי בְּפַעֲמוֹן מִשְׁכָּנֵךְ.
אֵין תְּשׁוּבָה. לֹא הָיִית בְּבֵיתֵךְ. תְּרִיסִים מוּגָפִים
לִי רוֹמְזִים לְנַסּוֹת שׁוּב, אוּלַי מִתְקַלַּחַת אַתְּ, אוּלַי
מַאֲזִינָה לְג'וּאָן בַּאֶז עִם הָאָזְנִיּוֹת וְאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת
צִלְצוּלַי. אַךְ לֹא הָיִית בְּבֵיתֵךְ, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי בְּחֲצוֹת לַיִל.

לֹא הָיִית בְּבֵיתֵךְ, הִמְשַׁכְתִּי לִדְפֹּק, לְצַלְצֵל, לִשְׁאוֹל
אֶת הַשְּׁכֵנָה מִמּוּל "הֵיכָן הִיא?", לִנְבֹּר אַחַר תְּרִיס
מוּרָם, מִמֶּנּוּ אוּכַל לְהִכָּנֵס וְלוֹמַר אֶת הַדָּבָר הַמָּתוֹק
הָאַחֲרוֹן שֶׁעָלָה בְּמֹחִי אוֹדוֹתַיִךְ, אַך אֵינֵךְ בְּבֵיתֵךְ.

נִכְנַעְתִּי לַדְּמָמָה. בַּדֶּרֶךְ עָבַרְתִּי בִּרְחוֹב פְּיֵר קֶנִיג, בּוֹ
נִפְגַּשְׁנוּ, מְנַסֶּה לְהָבִין כֵּיצַד הַכֹּל הֵחֵל, שֶׁמָּא הַכֹּל
טֵרוּף, שֶׁמָּא אֵינֵךְ אַתְּ וְלֹא רַק בְּבֵיתֵךְ, חֲלוֹם לֵיל חֲצוֹת
שֶׁעָשָׁה רֹשֶׁם טוֹב מִדַּי, וַאֲנִי מִתְהַלֵּךְ בִּרְחוֹב הַגֶּנֶרָל.

וְאַתְּ, מֵעֹמֶק חַדְרֵי נַפְשִׁי, כְּמַעֲשֶׂה כְּשָׁפִים, קוֹלַחַת
כְּצֹהַר לְיוֹם חָדָשׁ. בּוֹרֵאת עוֹלָם בְּצַלְמֵּךְ, בְּהֱיוֹתֵךְ.