טבע שני

א.

לֹא בְּכוֹחַ, לֹא בְּכוֹחַ לְהֵעָנוּת לְטֶבַע שֵׁנִי.

הַמְתֵּן, הִשָּׁמֵר, זֶה עוֹד יָבוֹא, הַאֲמֵן,

וְגַם אִם לֹא יָבוֹא, גַּם אִם יֶחְפַּץ לְהִשְׁתַּהוֹת לִזְמַן מָה,

אָז לֹא בְּכוֹחַ, כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת

לֹא בְּכוֹחַ, זֶה יָבוֹא לְהִשָּׁאֵר וְלַעֲזֹב.

עַכְשָׁו לֶךְ-לְךָ אֶל אַרְצְךָ. שֵׁב. קוּם. חֲלֹם.

רְמֹז דִּבְרֵי אַהֲבָה עַזָּה לְיַּקִּירָתְךָ הַגּוֹלָה

תַּכְנֵן טִיסָה לְפָּרִיס בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף

הַבֵּט בַּקַּבְּצָנִים בְּמִדְרְחוֹב בֵּן יְהוּדָה

וְרַק אָז יִדְפֹּק בַּדֶּלֶת, יְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן,

יִשְׁלַח מִבְרָק מְיֻחָד, וְאַתָּה – טָרוּד

וְהוּא – הוֹלֵךְ. לְאָן. הֵיכָן. לֹא בְּכוֹחַ, לֹא בְּכוֹחַ

אֱמֹר לוֹ בְּנַחַת: הַמְתֵּן, הִשָּׁמֵר, עוֹד יָבוֹא הַנִּמְעָן לְהִשָּׁאֵר, כְּהֶרְגֵּלוֹ,

וְלַעֲזֹב.

ב.

בְּגַנֵּי הַיְּלָדִים לוֹמְדִים לְדַקְלֵם:

"בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה" חִלֵּץ הָאֱלֹהִים מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת.

וּבְאוֹתָהּ הַיָּד וּבְאוֹתָהּ הַזְּרוֹעַ, אֵין מוֹסִיפִים, נְעָצָם עָמֹק בְּצִינוֹק הַחֹפֶשׁ

וְחָסַם בְּסוֹרְגֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי.

וּמִי עַתָּה קוֹרֵא לִישׁוּעָה מֵהַמְּצוּלָה? הַכִּכָּר רֵיקָה.

הַכֹּל בְּקִדּוּשׁ לֵיל שַׁבָּת.

וְזֶה אוֹתוֹ הָאֵל, כֵּן, הָאֵל הַגּוֹאֵל מֹשֶׁה מִבְּרוֹךְ גָּדוֹל בַּנֵּכָר,

גָּח בַּזְּמַן הַנָּכוֹן, בַּדַּקָּה הַדְּרוּשָׁה, מִבַּעַד לָעֲנָנִים, מִבַּעַד לָאַשְׁפָּתוֹת,

גַּם בְּאַלְפַּיִם וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

וְלוֹחֵשׁ אֶת מִלַּת הַכֶּשֶׁף הַצְּפוּנָה.