נדודים

בַּכֶּסֶף בּוֹ רָכַשְׁתִּי אֶת טַבַּעַת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלִּי

הָיִיתִי יָכֹל לִקְנוֹת אוֹפַנַּיִם וְלַעֲבֹר לִנְדוּדִים בָּרָחוֹק,

כָּל כָּךְ רָחוֹק עַד שֶׁלֹּא יְזָהוּנִי עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּרְחוֹב,

כָּל כָּךְ רָחוֹק עַד שֶׁלֹּא אֲזַהֶה אֶת הַסִּמְטָאוֹת,

כָּל כָּךְ רָחוֹק עַד שֶׁלֹּא אָבִין אֶת לְשׁוֹן הַדּוֹבְרִים,

וְאָז אֶשְׁכַּב פְּרַקְדָּן תַּחַת עֵץ לְהַעֲבִיר אֶת הַלַּיְלָה וּמִשָּׁם

אַמְשִׁיךְ וְאוֹסִיף לִרְכֹּב סָבִיב סָבִיב, לְלֹא מִגְבֶּלֶת זְמַן,

לְלֹא הַבְּלָמִים שֶׁהִתְנַוְּנוּ מֵחֹסֶר שִׁמּוּשׁ,

וְכָל זֶה בַּכֶּסֶף בּוֹ רָכַשְׁתִּי אֶת טַבַּעַת הַנִּשּׂוּאִין הָעֲנוּדָה

עַל קְמִיצָתִי הַיְּמָנִית, מַזְכִּירָה לִי שֶׁמָּא אֶשְׁכַּח חָלִילָה:

מֵאַיִן בָּאתִי וּלְאָן רַגְלַי מוֹבִילוֹת בְּכוֹחַ הַהֶתְמֵד הֶחָרוּץ.