דרכי זהב

זִכְרוֹנוֹת שׁוֹבִים אוֹתִי בְּחָלָל צִינוֹק הַזְּמַן.
זִכְרוֹנוֹת צוֹלְבִים אוֹתִי, כְּמוֹ יֵשׁוּעַ, מִזְּמַן.
זִכְרוֹנוֹת מַכִּים בִּי, הוֹלְמִים בִּי בָּחֲלוֹם וְטֶרֶם.
זִכְרוֹנוֹת הוֹרְגִים אוֹתִי.
זִכְרוֹנוֹת רוֹצִים בִּי, נֶעְתָּרִים לְדְּרִישׁוֹתַי
וְאָז, כְּקוּנְץ נִבְזֶה,
לוֹכְדִים בְּשַׁלְשֶׁלֶת בַּרְזֶל חָלוּד אַרְצָה, וְאֵינִי
מַצְלִיחַ לְהִמָּלֵט, כְּפִי שֶׁעָשָׂה ג'וֹנָתָן וָיְּלְד, בְּעָבָר.

זִכְרוֹנוֹת וְרוֹדִים הֵם הַשְּׁחֹרִים בְּיוֹתֵר לְאָדָם כְּמוֹתִי.
זִכְרוֹנוֹת שְׁחֹרִים הֵם הַוְרוֹדִים בְּיוֹתֵר,
בְּדַרְכֵי זָהָב.