יום שני, 19 באוקטובר 2009

סמוך לגבול

אֲנִי גַּר בְּיַעַר עָבֹת, סָמוּךְ לַגְּבוּל עִם צֶ'כוֹסְלוֹבַקְיָה לְשֶׁעָבַר,
לְיַד הָרִים מוֹרִיקִים וְעֶשֶׂב יָרֹק מְתֻרְבָּת. הַבִּקְתָּה
שֶׁלִּי רְחוֹקָה מִמֶּרְכָּז אֱנוֹשׁ עִירוֹנִי כִּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטְרִים.
בַּלֵּילוֹת אֲנִי יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ חַיּוֹת שֶׁגָּרוֹת לְצִדִּי, שֶׁמְּבִינוֹת
מַה אֲנִי עוֹבֵר בְּשִׁגְרַת הַיּוֹם. אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן שֶׁאֲנִי גַּר
סָמוְּך לַגְּבוּל, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה לָהֶן, הֵן שֹׁכְנֵי בָּתֵּי טֶבַע.

זֶה מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֵה בַּלֵּילוֹת.

אֲנִי מוֹקִיר אֶת הַחֶרֶשׁ כְּשֶׁהַשַּׁחַר עוֹלֵה וְאֲנִי חוֹזֵר
לַבִּקְתָּה, סָמוְּך לַגְּבוּל, לִכְתֹּב מִכְתָּבִים
עַל עוֹרֵב שָׁחֹר
וְעַלְמָה שֶׁהָיְתָה.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג