יום רביעי, 21 באוקטובר 2009

כשאני

כְּשֶׁאֲנִי עִם אֲנָשִׁים, אֲני יָכוֹל לִהְיוֹת אָדָם שָׂמֵחַ.
כְּשֶׁאֲנִי לְבַד, אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אָדָם עָצוּב.
כְּשֶׁאֲנִי עִם אֲנָשִׁים, אֲני יָכוֹל לִהְיוֹת אָדָם עָצוּב
כְּשֶׁאֲנִי לְבַד, אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אָדָם שָׂמֵחַ.

כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב עָלַיִךְ שִׁיר
אַתְּ יוֹצֵאת מִתּוֹכוֹ וּמַעֲלִימָה עַיִן מֵהַמֶּטָפוֹרָה הַמְּדֻיֶּקֶת.
כְּמוֹ פָּגָז נִתַּךְ מִלֹּעַ תּוֹתָח,
דַּרְכּו וְאִמְּתוּ לֹא יָדַע.
אַךְ הַבִּקְתָּה, כְּתוּשָׁה כֻּלָּהּ.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג