בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים


משה ניסים

יום שבת, 3 באוקטובר 2009

יום הכיפורים (מחזור מלא)

א.
הַהֶרְגֵּלִים הַשְּׁקֵטִים צוֹרְבִים בְּלֵב הַמַּלָּח הַנּוֹדֵד.
הַמַּלָּח הַנּוֹדֵד, בּוֹדֵד. לְהָנִיעַ, מִמֶּנּוּ נִבְצַר, הֶרְגֵּלָיו
הַנּוֹדְדִים.
הֶרְגֵּלָיו הַנּוֹדְדִים, הֶרְגֵּלָיו הַבּוֹדְדִים.
אוֹנוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּשִׁמְשׁוֹן מֵהָאַגָּדָה, וּלְאוֹקְיָנוֹס אוֹתוֹ מַלָּח
לֹא יָצָא, עַל אַף כֹּחוֹ, כְּאוֹתוֹ שִׁמְשׁוֹן מֵהָאַגָּדָה.
כָּמַהּ הַמַּלָּח, וּכְּמִיהָתוֹ בַּלֵּב נֶחְשֶׁקֵת כְּשֵׁם שֶׁחָשַׁק בַּתַּנַ"ךְ
יַעֲקֹב אָחוֹת לֵאָה. וְהִנֵּה הַמַּלָּח בַּשָּׁנָה הֶאַרְבַּע עֶשְׂרֵה,
כְּמִיהָתוֹ נוֹתְרָה כְּכְּמִיהָת יַעֲקֹב,
נוֹתָר
בּוֹדֵד, מַלָּח נוֹדֵד.

ב.
רוֹאֶה אֲנִי, מֵכֻּרְסָתִי רוֹאֶה אֲנִי בֵּין עֵינֶיהָ
הִשְׁתַּמְּטוּת. הִתְנַעֲרוּת מֵהַיִּרְאָה שֶׁנִּמְשְׁכָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וְיִּרְאָתַהּ, כְּיִּרְאָתִי הָיְתָה, וּמַבִּיט אֲנִי מֵכֻּרְסָתִי בְּיִּרְאָתַהּ
מִתְפּוֹגֶגֶת,
וְזוּ שֶׁלִי גּוֹעֶשֶׁת

בְּעוֹרְמָה חוֹדֶרֶת אֶל הַחֲדָרִים הַשְּׁחוּנִים
בְּחֵטְא נִבְנוּ.

ג.
הוּא מִתְמַהְמֵהַּ נֹכַח קְרִיאַת שִׁירָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר בַּר-מִנַּן.
יָאִיר הוֹרְבִיץ שְׁמוֹ. וְהוּא מִתְמַהְמֵהַּ לִקְרִיאַת שִׁירָיו, אֵינו
בָּטוּחַ שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר
הַנָּכוֹן,
שֶׁסְּבִיבוֹ הַהַס מֵעִיד עַל חֵטְאוֹ הַנִקְלֶה, הַנִבְזֶה,
כְּשְׁקוֹרֵא אֶת שִׁירָיו
וְכוֹתֵב עַל כָּךְ, דָּבָר שֶׁנֶאֱסַרִים עָלָיו, בְּחֲשָׁד כָּמוּס.
דֶּלֶת נִטְרֵקֶת, חֲרָדָה עֵת הָעֵט זוֹעֵק
לְשֶׁקֶט.

ד.
אֲנִי, בְּחַדְרִי.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֲנִי, לֹא בְּחַדְרִי בְּאוֹתָם רְגָעִים.
עַכְשָׁו, אֲנִי בְּחַדְרִי.
בְּחַדְרִי, יוֹשֵׁב אֲנִי וּמְהַרְהֵר עַל מַהוּתָה שֶׁל הַשִּׁירָה
בִּמְקוֹם לְהִצְטָרֵף לְמַקְהֵלַת הַרַנִים עָטוּיָה לָבָן.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֲנִי, לֹא מְהַרְהֵר הָיִיתִי עַל מַהוּתָה שֶׁל הַשִּׁירָה
וּמִצְטָרֵף לְמַקְהֵלַה עָטוּיָה לָבָן כְּאֶחָד הַרַנִים. אֶחָד הַלְּבָנִים.

אִני, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר.
לִפְנֵי מִסְפָּר שָׁנִים, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר.

ה.
קוֹל אִשָּׁה.
הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל אִשָּׁה.
נִדְרַס הַהַס נֹכַח קוֹלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה.
כְּתִיבָתוֹ הַטְּמֵאָה, הוּא, מַפְסִיק נֹכַח קוֹלָהּ וּמַבִּיט
מֵחַלּוֹנוֹ. רוֹאֶה שֻׁתָּפָה לַדְּרִיסָה – תּוֹעוֹת בַּדֶּרֶךְ.
(הוּא הָיָה מַזְמִין אוֹתָן, אַךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ נִרְתָּעוֹת.
בַּשִּׁיר, לְעוֹלָם לֹא יֵדְעוּ, הֵן אוֹרְחוֹת קְרוּאוֹת)
וְקוֹלָן, קוֹלָן אֵינוֹ מֵעִיד עַל יֹפְיָין, כָּךְ יָדַע.
וְחָלְפוּ הֵן
בְּרַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק הוּא
לְהַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם.

ו.
שׁוּב אֲנִי וְשׁוּב וָשׁוּב, נֶאֱלַץ שׁוּב וְשׁוּב לְהִמָּנַע
מֵחֲרִיטַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁתֹּאמַר שֶׁעַלַי לְהַמְתִּין יוֹתֵר עַד
אֲשֶׁר הַכֹּל נֶאֱמַר אָמֵן, וְהַדּוּגִית לְדַרְכָּהּ בְּיָם סוֹעֵר תֵּצֵא וְתֵעָלֵם
בְּאָפֹר הָאֹפֶק.
וְשׁוּב אֲנִי וְשׁוּב וָשׁוּב, מְהַסֵּס וְחוֹשֵׁשׁ
לַשָּׁוְא, וְשׁוּב מְהַסֵּס וְשׁוּב וָשׁוּב שָׁב וּמַבִּיט
וְהַשָּׁעָה, שׁוּב וְשׁוּב, בְּזָדוֹן רַךְ שָׁבַה וּמְחַבֵּלֵת:
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְשְׁבַע עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת.

וְהִנֵּה כָּךְ וְהַהוּא כָּךְ וְאֲנִי שָׁב וְשָׁב וְחוֹשֵב וְשָׁב עַל
צְעָדַי חוֹזֵר, מַבִּיט וּמִסְתַּכֵּל, שׁוּב וְשׁוּב נֶחְלַץ לְעֶזְרַת
גּוּפִי וְרוּחִי, שׁוּב וְשׁוּב וָשׁוּב שָׁב אֲנִי
לְבֵית אָבִי.

ז. שירת הציפורים
הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן
וּמַפְסִיק לַעֲשֹׂתוֹ.
__ הוּא חוֹשֵב עַל הָאִשָּׁה שֶׁכֹּה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ
____ הוּא קוֹרֵא עִתּוֹן שֶׁל שִׁלְשׁוֹם, הַמָּטָר לֹא נִרְאָה בָּאֹפֶק.
______ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁירַת הַמַקְהֵלָה הַלְּבָנָה
וְצִּפֳּרִים קוֹרֲנוֹת מֵאֹשֶׁר. בִּימַת הָרָקִיעַ עַתָּה
רְ חָ בָ ה
מֵאַיִן כְּמוֹתָהּ.
(שִׁירַת צִּפֳּרִים קוֹרֲנוֹת מַעְפִּילָה עַל מַקְהֵלַת לָבָן)

הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן
וּמַפְסִיק לַעֲשֹׂתוֹ.

ח.
דַּרְדַּקֵי אֶתְמוֹל וְדַּרְדַּקֵי הַיּוֹם – פָּגוּם.
אֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב אֵת דַּרְדַּקֵי הַאֶתְמוֹל,
הָיִיתִי אֶחָד מִדַּרְדַּקֵי הַאֶתְמוֹל.

וּכְּדַּרְדַּק שְׂעָרִי נֶאֱבַק בָּרוּחַ כְּכָל
שֶׁהַמִּדְרוֹן תָּלוּל יוֹתֵר, וְאָהַבְתִּי
בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת עִם אָבִי לְטַיֵּל,
לְהַרְאוֹת לוֹ בְּדִיּוּק כֵּיצַד נִתָּן לִרְכֹּב בִּכְבִישׁ חָשׂוּף.

וּבְאֲשֶׁר לְדַּרְדַּקֵי הַיּוֹם, אֲנִי יָכֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתָם
אַךְ אֵינֶנִּי בְּקִרְבָּם. הֵם רְחוֹקִים שְׁנוֹת חֹשֶׁךְ.
הֵם לֹא כְּדַּרְדַּקֵי הַאֶתְמוֹל.
שְׂעָרַם מִדְרוֹן תָּלוּל לֹא יָדַע.

ט.
זְמַן מוֹצֵא הוּא לִקְרֹא אֶת שִׁירוֹ הַפְּרָטִי:
"הַמִּכְתָּב הַוָרֹד",
הוּא מֵבִין סוֹף כָּל סוֹף בַּמֶּה מְדֻבָּר
וּמַדּוּעַ הַסוֹף לֹא שֻׁנָּה, בְּעֵינוֹ נוֹתַר.

וְאָז
בָּאַחֲרוֹנָה נִזְכַּר בָּה - אֲשֶׁר חָשְׁדָה שֶׁאָהֲבָהּ
שֶׁהִכְחִישׁ נִמְרָצוֹת.
כָּךְ שִׁקֵּר בְּפָנֶיהָ, כִּי לֹא רָצָה לְהַרְאוֹת
שֶׁגַם לִמְשׁוֹרֲרִים דְּגוּלִים, שֶׁמִּתְיָימְּרִים לְהַבְלִיג,
יֵשׁ רְגָשׁוֹת
אֱנוֹשִׁיִּים.

אין תגובות: