כבר לא חושב על הכפור

קְרִיאַת עִתּוֹן כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ פּוֹגֶשֶׁת אֶת כַּפּוֹת
הָרַגְלַיִם הַבְּהִירוּת וּמִנְּעִימָה אֶת הַזְּמַן הֶעָצֵל שֶׁחוֹלֵף
עַל קֵבָה שְׁחוּנָה מִמַּאֲכָל אוֹ נוֹזֵל.
בְּדִידוּת שֶׁכָּזֹאת, אֲפִלּוּ לְאָדָם בּוֹדֵד אֵין.
אָדָם בּוֹדֵד קוֹרֵא עִתּוֹן כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ פּוֹגֶשֶׁת
אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמִנְּעִימָה אֶת הַזְּמַן הֶעָצֵל
שֶׁחוֹלֵף עַל מַאֲוַיֵּי לִבּוֹ הַנִּשְׁכָּחִים.

וּכְבָר לֹא חוֹשְׁבִים פֹּה עַל הַכְּפוֹר, כִּי אֵינִי נוֹשֵׂא
מֶרְכָּזִי עוֹד. הַבְּדִידוּת נִפְרֶשֶׂת וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהּ מָקוֹם.
מָקוֹם טוֹב בָּאֶמְצַע.
וְהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים טוֹבָה מִתָּמִיד.

אָדוֹן יָקָר, הַשֶּׁמֶשׁ חָלְפָה,
גַּשׁ לַמְּלָאכָה.