יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

מתחת לאפס

פְּתִיתֵי שֶׁלֶג לָבָן, כְּמוֹ גּוּף אָדָם.
אַתְּ מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי מִמֶּרְחָק.
וְאֲנִי רוֹאֶה: גּוּף אָדָם כְּפְּתִיתֵי שֶׁלֶג לָבָן.

יָדֵךְ חָדוּרָה עָמֹק לְלֵב הַמִּשְׁקָע.
וְהִיא נִטְמַעָת בְּתוֹכוֹ כְּכַּדּוּר הַנִּתַּךְ מֵרוֹבֶה סַעַר
הַיְשֵׁר לְלֵב גּוּף אָדָם.

פְּתִיתֵי שֶׁלֶג לָבָן יָפִים כְּגוּף הָאָדָם.
וְאִם תַּרְחִיקִי לֶכֶת, תְּגַלִּי אֶת הַיֹּפִי
הָרַךְ בְּטֶמְפֵּרָטוּרָה מִתַּחַת לָאֶפֶס.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג