שורה; שורה

א.
שׁוּרָה אֲנִי; שׁוּרָה אַתְּ.
כָּךְ נִקְרָא עַל סַפְסָל בְּלֵיל שַׁבָּת.
צִנָּת יְרוּשָׁלַיִם חוֹדֶרֶת כְּמִנְהָגָהּ לְעֲצְמוֹת
גּוּפֶנוּ וּמְרַפָּא אֶת הַשָּׁנִים,
הַשָּׁנִים בָּהֶן לֹא נִקְרְאָה
שׁוּרָה אֲנִי; שׁוּרָה אַתְּ.

שׁוּרָה הוּא; שׁוּרָה הִיא.
כָּךְ הֵם קָרְאוּ בְּלֵיל שַׁבָּת, כְּשֶׁטַּחֲנַת
הַקֶּמַח הַיְּדוּעַה מִגִּנָּה עַל רָאשֵׁיהֶם מִפְּנֵי
הָעַמִּים הַכּוֹבְשִׁים מִזְּמַנִּים קְדוּמִים,
זְמַנִּים בָּהֶם לֹא נִקְרְאָה
שׁוּרָה הוּא; שׁוּרָה הִיא.

ב.
בְּמִשְׁכָּן שַׁאֲנָנִים טְרוּפֵי לְבָטִים:
זוּג "מוּזָר", זוּג "מַגְנִיב".
הַשָּׁמַיִם סְגֻלִים, הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִים.
וְצִיּוּץ צִפֳּרִים לֹא יְדוּעוֹת,
שְׁנָּתַן אָבְדָה, מְנַסּוֹת הֵן עַתָּה
לְצַיֵּץ וְלָשִׁיר בִּשְׁעַת עֶרֶב קָרָה:
שׁוּרָה צִפֳּרִים; שׁוּרָה אֲנָשִׁים.