בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים: הקרנף של אלברכט דירר

לבית אבא / ש"י עגנון

[...] משנפטרתי מן הזקנה התחלתי רץ, שדרכו של אבא ליסב מיד אחר התפילה. עם שאני רץ עלה בדעתי שמא כבר עברתי על ביתו. נטלתי את עיני להביט. נתעצמו עיני ולא ראיתי כלום. נתאמצתי ופתחתי אותן משהו כדי סדק קטן. ראיתי שלושה ארבעה בני אדם, רצים מבוהלים ודחופים. ביקשתי לשאול אותם היכן בית אבא. אבל הם זרים היו, אף על פי שמלבושיהם כמלבושי אנשי עירי. נתתי להם לעבור ולא שאלתי אותם.

הזמן אינו עומד ואני עומד ומבקש את בית אבא ואיני יודע היכן הוא. שזה שנים הרבה לא הייתי בעיר, ונשתכחו ממני הרבה משביליה, ואף העיר גופא נשתנתה קצת. זכרתי שאבא גר אצל פלוני, ופלוני הכל מכירים אותו. ביקשתי לי אדם שיאמר לי היכן הוא הבית [...].

בָּרְבַּרָה טוּכְמָן וְעַכְבְּרֵי הַבִּיבִים

משה ניסים

יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

הקרנף של אלברכט דירר

אין תגובות: