יום רביעי, 9 בדצמבר 2009

קושי מסוים

כִּמְעַט בְּכָל מָקוֹם זֶה קָרָה.
לְעִתִּים בָּחוּר, לְעִתִּים בַּחוּרָה.
אֲנִי, בְּאֹפֶן אִישִׁי, מַעְדִּיף אֶת הַבַּחוּרוֹת,
הֵן יָפוֹת כְּשֶׁהֵן לֹא מְבִינוֹת,
יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁיָּכֹל אָדָם מְמֻצָּע
לְתָאֵר בִּכְתִיבָה.

"לְמַתָּנָה? לַעֲטֹף לְךָ?"
זוּ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,
וּלְאַחֲרֵיָה הִגִּיעוּ הַשְּׁאֵלוֹת הַזֵּהוֹת הַבָּאוֹת.

"לְמַתָּנָה? לַעֲטֹף לְךָ?"
זוּ הָיְתָה הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה,
וּלְאַחֲרֵיָה הִגִּיעוּ הַשְּׁאֵלוֹת הַזֵּהוֹת הַבָּאוֹת.

רָאִיתִי בְּעֵינֵיהֶן הַיָּפוֹת, גַּם שֶׁל זוּ
הַמְּבֻגֶּרֶת מְעַט, מִמֶּנָּה רָכַשְׁתִּי
אֶת סִפְרו שֶׁל הַכּוֹכָב הַמֵּעֵז, הָיָה
קֹשִׁי מְסֻיָּם לְהָבִין
שֶׁזּוֹהִי אֵינָהּ מַתָּנָה
וְאֲנִי אֵינִי
רוֹצֶה לְעֹטְפָה.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג