את מלווה

א.
אַתְּ מְלַוָּה אוֹתִי בְּדֶרֶךְ יִסּוּרִים, וְאַתְּ נוֹטֶשֶׁת
אוֹתִי בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְנוּ לַסּוֹף
הִצְטַלְּבוּת הַדְּרָכִים, לַסּוֹף שֶׁיַּתִּיר אֶת כְּבָלַי
וְנוּכַל לִרְאוֹת יַחַד אֶת הַמַּרְאוֹת בְּרֶגַע אַרְגָּעָה:
צוֹרֵרִים מְעֻלָּפִים מֵאֵשׁ הַחַמָּה נִּפְרָדִים מוּטָלִים.

אַתְּ מְלַוָּה אוֹתִי בְּדַרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אוֹמֶרֶת שֶׁאֶת כֵּנָה.
יָדַעְתְּ בְּדִיּוּק שֶׁבִּשְׁבִילִי הָיִית רֶגַע שֶׁל כְּתִיבָה, כָּזֶה
שֶׁבָּא בְּעֶזְרַת הָאַחַת שֶׁתָּמִיד לֹא תִּהְיֶה שֶׁלְךָ,
כָּךְ אַתְּ מְלַוָּה וּמְלַוָּה, וּמַפְסִיקָה בְּרֶגַע הוֹנָאָה:
נִזְכֶּרֶת בָּאַהֲבָה.

אַתְּ מְלַוָּה אוֹתִי לַאַסְקֻפָּה, אוֹמֶרֶת שֶׁאַתְּ לֹא מַרְגִּישָׁה
טוֹב, אֲבָל זֶה לֹא קִשּׁוּר אֵלַי אוֹ לָרוּחַ, יֵשׁ לָךְ שַׁפַּעַת וַחֲשָׁד
שֶׁנִדְבַּקְתִי מִלְּשׁוֹנְךָ. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהָרְגָעִים הַשְּׁקֵטִים בֵּינֶנוּ
הָיוּ נִפְלָאִים, כִּי רַק אָז הִרְגַּשְׁתִּי, בְּרֶגַע שֶׁל אֲחִיזַת עֵינַיִם:
שֶׁאַתְּ כָּל כָּךְ מְיֻחֶדֶת (רֶגֶשׁ שֶׁל דִּמְעָה).

ב.
הָרְחוֹב הָיָה סוֹאֵן,
גְּבֶרֶת מְבֻגֶּרֶת אָמְרָה לִי לְהַזִיז אֶת רִכְבִי.
עָצַרְתִּי מוֹנִית לְכִוּוּן אַחֵר, לִרְגָעִים אֲחֵרִים
שֶׁל תִּקְוָה, לְדֶרֶךְ יִסּוּרִים נֶאֱמָנָה. תְּשָׁרֵת כְּתִיבָה.