מַסֵּכוֹת פנים

עִטְרֻו מַסֵּכוֹת פנים בלבב ובחפץ.
לִבְנֵי עמי, ולי, במיוחד.
אחפוץ בה, במסכת תוגתי וצימאוני
לכליי החרס, הכסף ותאוות החומר שלא בהישג ידי.
ואראה בהם דרכה; לעולם אשקיף ואחפץ
ולא אתהלך במעלות סודם ואכבשם;

ולי תהיה, מגוננת וסוככת הֵשְׁכֵל מפני
באי-שמיים ויודעי-הדבר הנורא ההוא
שאינו נודע ולא דובר, אך בפי הפוחזים תמיד הומשל.

ואם אנום ברגע הס, ארגיש חסרונה
ביושבי תחת רצועות השמש שהכו בחוזקה
בעורפי ועורקיי רוחי, כי נטשתיה לצד
מיטת תנומתי. ועשו בי כרצונם, ונפשי
עירומה כביום בורותה וכסילותה.

מה עוד תהיה תאוות-ראשי מלבד
ספרות "הקודש", אליבא גאוני הדור
ויוצרי החול, אשר הטמיעו בי הָיָגוֹן
והבליטו מאווי לרעות בדד בדד
בשדות חוחים, במקום בו בריות
הטו עורפם והראו גבם
לְשִבְרּוֹנָם.