יום רביעי, 29 ביולי 2009

שׁוּב

כֵּן כֵּן, לֹא בְּדָיָה וְלֹא חִזָּיוֹן.
שׁוּב קוֹרֵה הָדָּבַר, בָּפַּעַם הָמִי יֻדַּע כַּמָּה.
סוֹבֵב לִי יָגוֹנִי הָחָרֵד מִתְּחוּשָת הֲקָלָה.
גווע לְאֲדְמָת אֲבֵלוּת שְסִיכְּלה קְרוּאָהּ.

וִּמי אָתָּה הָמָשְׁכים קוּם בַּלִּילוֹת
תַּחַת מִגְנָנָת הָלְבָנָה וּיהָבַהּ,
כְּדֵי לִרְאוֹת אֵת בּוֹאָה שֶׁל הֵחַמָּה.

עַל אַף הָשָׁעָה,
שָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג