חירות

*
הנפת הדגל – לִי אמרו, "עמוד והצדע".
אז נעמדתי והצדעתי, חוליותיי נמתחו וראשי נדרך,
כקליע בליסטי, למשך דקה, עת נשמעה הרננה.

פתיחת ההיכל – לי ציוו, "עמוד ונשק" .
אז עמדתי ונשקתי, ועם גדילי הקדוש תרתי
ממרחק מה אחר אות שמי - מ'.
לא מצאתיה, אך העמדתי פניי מוצא, ונשקתי קצותיה.

*
יבשו מי הירדן, מימה מתוקה לזו המלוחה,
צחיחה עתה האדמה, ונוזל בה לא נראה.
ראשינו נרכין, ובשעת המטרים נשכים,
אך אלה, מיאנו להגיע, וראשנו בדינו נותר.

קבוצה זוטא של אנשים התאספה סביב
עציי הזית הנפולים, ראשם הרכינו ובגדיהם
התירו. "לבוא הגואל ציפינו",
אך מתמהמה הוא זה זמן רב.