בתים לרגע

ונבנה בתים לרגע, נעמיד פניי תושביי קבע, ומיד מתקפלים ונכלמים.
קולות המכונות הכבדות נשמעו היטב בכל אזור הכפר,
ומיד דממו לקול געיית המֻאַדִ'ן שהפציר השהאדה בישמעאל "בואו לגאולה!".

נביא מערבל הבטון על גביי המכונה, השופל הצהוב והעֲגוּרָן רם הקומה;
עבודתם יעשו בזריחה ולא בשקיעה, לרגע, לרגע קט, וכבר מתקפלים
מערבה מערבה, לא רחוק כל כך,
שָם, אל חולות נטוליי מערבלים, שמיים מכוסים עגורנים רמים
ואנדרלמוסיית בנייה מתוכננת בקפידה.

ונכנסו דַּרְדַּקים לגנים ובתי הלימוד, לרגע, ומיד שבים על צעדיהם
ושוב ילמדו האל"ף-בי"ת, ושוב את שירו של ביאליק ותפילת שחרית,
חינוך לרגע.
ונכנסו דַּרְדַּקים לגנים ובתי הלימוד, לרגע, ומיד שבים על צעדיהם
ושוב ילמדו האל"ף-בי"ת, ושוב את שירו של ביאליק ותפילת שחרית,
חינוך לרגע.

בכל זאת נבנה בתים לרגע, נשתכן, נאכל ונאכיל, נֵלָמֵּד ולא נִלְמָד.
את הגינה נשקה והאדמה נעבד, אך רק לרגע, נעמיד פניי תושביי קבע,
נחייך ונצהל במזמור אחאב, ולרגע לא נחשוב מערבה, הלאה, למען יבולנו, בנינו
וצניעותנו.

הורים וילדיהם, טבין ותקילין, עם המערבלים - מערבה מערבה
יצעדו מעורטלים-למחצה ללא קורת גג, וללא אותו רגע קֵבָע,
שחלף הלך, ואולי כבר לא ישוב.