יום חמישי, 13 באוגוסט 2009

ואני נותרתי לבד

שָׁקֵט מְאֹד הָיָה בָּחָצֵר.

הָרוּחַ טִהֵר אֶת שַׂרְעַפֵּי הָאֶתְמוֹל.
הַשֶּׁמֶשׁ פֵּאֵר עֲבוֹדָת הַגַּנָּן, לְלא סְיָג.
אֲנִי הִזְמַנְתִּי אוֹתָךְ לִיְשִׁיבָה עַל סַפְסָל בָּחָצֵר.
הִתְבָּדַּחְנוּ עַל תְּוָאי הַכּוֹכָבִים וְסֶבֶל
הָאֵלִים, מֵהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַהִיא, שֶׁהִכְחַשְׁנוּ.
דָּרַשְׁנוּ תְשׁוּבוֹת עַל הַשְׁאֵלוֹת שֶׁטֶרֶם נִשְׁאֵלוּ,
בְּעֶזְרָת נוֹזֵל הַלְהָטִים שֶׁכֹּה אָהַבְנוּ, שַם, עַל
הַסַפְסָל בָּחָצֵר, שֶׁהֶעֱרָצְנוּ.
וְאָז
חָשַׁק הָרוּחַ שְׂפָתָיו, נָשַׁב לַכִּוּוּן הַסָדוּר עַל פִּי דִבְרֵיי הַחַזַּאי.
סָר הַשֶּׁמֶשׁ בַּנִסְתַּר, כְּאִלּוּ יָרַד בַּמְּצוּלוֹת כְּהֶכְרֵחַ עֹדֶף, וְנִגְדַּע.
הִיא הָלְכָה וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי לְבַד.

שָׁקֵט מְאֹד הָיָה בָּחָצֵר.

אין תגובות:

קוראים

שכנים



ארכיון הבלוג