אור אחרון

חמש בבוקר, מתוך תימה הקצתי.
בד"כ סימן מהיושב שם במרומי
המגדלים, רוויי השררה, המשעולים.
משהו בראש אולי, מסרב להיחשף,
כדבר-סתר,
דרכו שוקל.

לוכד דמיוני, דרוש אותךָ ליידע.
מנסה לתפוס הכול במילים בודדות,
נזהר משימוש במילים ערלות.

במחיצות הלחימה העתיקות נאבקתי,
מצפה ללא ידוע, לדבר ההוא
שממאן להניח. אותך להבטיח.

והנה בנשכב, לחשוב רק עלייך, ביקשתי.
ואכן, ברגלייך עסקתי.

חוזר לישון.
שבוי,
לאור אחרון.