תלאובות מתוקות

זֶה קָרָה בַּיּוֹם
הַזֶּה
הַטֶּמְפֵּרָטוּרָה שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת בַּצֵּל.
בְּרִכְבִּי יָשַׁבְתִּי.
הִתְמַסְּרוּתִי הַכֵּנָה
לְשִׁירַת הַמְּשׁוֹרֵר
דָּבָר לֹא כָּבַשׁ

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ, עָבַרְתְּ
חָלַפְתְּ.
לֹא הִבְחַנְתְּ בִּי, כְּפִי שֶׁהַשְּׁאָר לֹא הִבְחִינוּ
אוֹ הֶעֱמִידוּ פָנִים.
לֹא הִבְחַנְתְּ בִּי
מַבְחִין בְּרָגְלַיִיךְ הַנֶאֱצָלוֹת
נֶחְשַׂפוֹת וְחוֹצוֹת אֶת הָרְחוֹב,
וְנֶעֱלַמְתְּ.
וּכְבָר דָּבָר
לֹא כָּבַשׁ הִתְמַסְּרוּתִי
לְשִׁירַת הַמְּשׁוֹרֵר,
עַד
_לַדָּבָר
___הַמָּתוֹק
_____ הַבָּא

שֶׁבְּהֶעְדֵּר מַמָּשׁוּת,
הֶעֱנִיק,
שִׁירָה.