תמיד

א.
אֲנִי, תָּמִיד, מַכִּיר מִישֶׁהִי.
לֹא קוֹרֶה דָּבָר. לֹא עוֹלֶה הַנֶּחְבָּא וְלוּ לְרֶגַע מֻגְבָּל.
בְּעֲזוּבָה מוֹרִישָׁה לִי הִיא שְׁנֵי שִׁירִים, לְעִתִּים יוֹתֵר,
עַל הַשִּׁדָּה,
וְזֶה בְּאֲשֶׁר לִי וְלָהּ.

אֲנִי, תָּמִיד, אֲנַסֶּה לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ אַתְּ לְלֹא בְּגָדִים, עוֹמֶדֶת מוּלִי,
חֲסְרַת הַפְּאֵר הַמְּקֻבָּל וְהַיָּדוּעַ עַל פִּי רַבִּים,
וּמְיַחֶלֶת לְמוֹצָא פִּי.

יָדַעְתְּ שֶׁסּוֹגֵד אֲנִי לָךְ, בַּמוּבָן הַיָּשָׁן שֶׁל הַסְגִידָה,
בְּעוֹד אַחֲרִים יוֹשְׁבִים וּמַבִּיטִים
לְתוֹךְ, לָבִּפְנִים – מעמידי פָּנִים.

ב.
אֵין לִי הִזְדַּמְּנוּת לִהְיוֹת הַמַּרְגִּישׁ הַנּוֹדָע.
זֶה נִגְמַר לִפְנֵי שֶׁהָרֶגֶשׁ מְאַבֵּד בְּלָמִים, שׁוֹחֶק עֲצַבִּים.
וְאָז, בְּקֵהְוּת רְגָשׁוֹת, נֶאֱמַר:
חֲסַר סֶנְטִימֶנְט אַתָּה, חֲסַר רַחֲמִים אַתָּה.
חֲסַר אוֹנִים.
אַתָּה!