גרוני ניחר, ומשום כך, אל תכפי עליי ללכת בעקבותייך הרדודים אל עבר שדות תירס חרוכים שהותירו מאחוריהם איכרים ועובדי אדמה נטולי פרנסה, שבורים ומרוטי שיער, בעפר ישבו. | מה קרה שנפלו פניי את שואלת? כי לא אני הייתי האיש שעמד בראש כנופיית הזאבים באותה העיר, אולי היה אדם אחר שהפיך רוח חיים באגודות מסתוריות שאין לי ולהם דבר, כפי שיטענו אחרים לגבי יהונתן ודוד לגבי זמנים אחרים. | רגע, אולי אני צריך להכין כוס קפה בבוקר, ואז רק אז תוכלי לסלוח לי ולהפסיק לקנא בבתולה השברירית שהכרתי שלשלום ומאז ראשי לך וליבי לה, ביצועיה פחותים משלך, (בדיעבד אולי זאת אדע) אך עיניה כחולות משלך. | אנא סלחי לי, כי מתחזה הייתי, מילה טובה לא אדע לחבר ולהיפך, להפריד, מה התרחש באותם רגעים, מניין לי לדעת, הרי אנשים רבים היו מסביב ודבריי יצאו מכלל שליטה, אינטואיטיבית, כך זה קורה, וגדול המתחזים אנוכי, אם לא תסלחי, אחזור בי מאמירה זו, ואשא אותך לעולמים. | היי לא רק אני, הנה נוספת. למה לי בדית סיפוריי הבל? לא מצפה לתשובה, כי הטעם לכך כטעמו של האבוקדו בימות השנה השגויות ביותר, אלה הרגעים שאתה מחפש לך מסתור ולא מוצא, גם אם אחרון המסתתרים מפניי המגיפה שמאיימת תהיה, לא תמצא מפניה מסתור, והיא תלכוד אותך בשקריהּ. כך עשית, בהפצת אושר רב לכל עבר, אני העדתי. | מאסתי בך שוכנת בתי אבן קרובים, היית שם, נאלמת ונעלמת, חשבת שהעולם נקנה בכסף של האנשים הלא נכונים, ועכשיו בחזרה אל שררת המדון שכל כך תעבנו ביחד, לרגע קט, כי ביחד לא נהיה עוד, מאסת בי עוד לפני שהספקתי למאוס בך. שבר שבר, במקום הדבק מצאנו הלמנייה גדולה שלא תעשה עבודתה, ותרסק בעוצמתה את אהבתה. | אוי נהדר הדבר, נהדרת היצירה. הנה לי מחמאה, ולאחר מכן התקפה, בנסתר. רגע רגע, הנה זה בא, ואז: "אמרו לי ככה והיא אמרה לי שאני כזאת, אתה מבין שזה לא ככה נכון? כי הרגעים האלה לא באמת נכונים אם אתה ממש מתכוון לרצות מישהו שמדבר ביחיד ולא ברבים, כזה שבז לקולקטיבי, לאנטרלנטיבי. אנשים מגעילים, ראיתי."
לפני 7 שנים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה